1

ביום 31.5.16, נדון המבקש בהעדר, לאחר שזומן כדין ולא התייצב לדיון וזאת בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, 90 קמ"ש, בדרך עירונית בה במהירות המותרת הנה 50 קמ"ש.

היום, עותר המבקש לביטול פסק הדין, מהטעמים שפורטו בבקשה.

אין בכל הנטען בבקשה כדי להצדיק אי התייצבות המבקש לדיון אליו זומן כדין ויתרה מזו, הטענה לפיה הגיע המבקש באיחור "בזמן קצר ביותר" וגילה במזכירות, שכבר ניתן פסק דין בהעדרו, אינה סבירה וזאת בלשון המעטה, מהטעמים הבאים:

עסקינן בתיק שנדון בהעדר, במסגרת יום הקראות מרוכז וזאת בשלב שלאחר סיום ההליכים בתיקים של נאשמים שהתייצבו בבית המשפט ובנסיבות אלה, לא ייתכן כי המבקש איחר "בזמן קצר ביותר" לבית המשפט, שכן אם היה מאחר איחור קל, היה מגלה שעניינו טרם נדון.

אם אכן הגיע המבקש לבית המשפט באיחור קל ביותר, לא ברור מדוע מצא עצמו במזכירות בית המשפט ולא באולם הדיונים.

אוסיף ואומר, כי אם אכן הגיע המבקש לבית המשפט באותו יום, מדוע לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין על אתר, או בחלוף פרק זמן סביר אלא בחר להמתין כמעט 3 שנים, עד להגשת הבקשה שבפני?

2

אין כל הגיון בטענות המבקש ונראה כי מדובר בבקשת סרק, שכל מטרתה החייאת ההליכים בתיק וזאת תוך כדי ניסיון להטעות את בית המשפט ולענין זה, ראה רע"פ 2075/14 אוסטרובסקי נגד מדינת ישראל.

ממילא נקבע, כי טעות במועד הדיון אינה מצדיקה ביטול פסק דין בהעדר - ראה רע"פ 10357/09 עזריה נגד מדינת ישראל, רע"פ 8228/11 בוקריס נגד מדינת ישראל ועוד.

בנוסף לכל האמור, ההודעה על גזר הדין נשלחה לכתובתו של המבקש והוחזרה בציון "לא נדרש", עוד ב- 26.6.16, כל זאת כאשר המבקש, לטענתו, ממתין לקבלת פסק הדין בהעדר, כפי שכביכול הוסבר לו במזכירות בית המשפט, אליה הגיע, כביכול, בבוקר הדיון.

בגזר הדין, לא נגרם כל עיוות דין למבקש.

באשר לטענות כנגד אמינות המצלמה, מקום בו המבקש מגיע בידיים שאינן נקיות בפני בית המשפט, אין כל מקום לדון בטענות לגופה של עבירה.

מכל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.