1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

בית המשפט העליון קבע הלכה ברורה ביחס לכללים בהם יידרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (ראה ההלכה בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם - להלן "פרשת מנחם).

2

בפרשת מנחם הפנה בית המשפט העליון להלכה ותיקה אחרת שהתקבלה ברע"פ 9142/01 איטליא נגד מדינת ישראל שם נקבע כי כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע חזר על הלכות אלו בע"פ 5135/08 אלאפיניש סלים נגד מדינת ישראל בהחלטה מנומקת ומנחה המדברת בעד עצמה .

במקרה שבפני המבקש לא העלה כל נימוק ממשי המצדיק את אי התייצבותו למשפט.

הסבריו של המבקש לאי התייצבותו אינם מצדיקים את ביטול ההליך שהתקיים בהתאם לחוק בהעדרו.

אני מקבל את התנגדות המדינה לביטול מנימוקיה ובכלל זה את הסבר המדינה לפיו תוכן ההזמנה הוסבר לנאשם גם על ידי שוטר המדבר את שפתו.

לא מצאתי כל עיוות דין ביחס להרשעה או ביחס לעונש אשר נגזר על המבקש אל מול חומרת העבירה שיוחסה לו.

בנסיבות המתוארות לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה.

יחד עם זאת, וכדי לתת לנאשם אופק שיקומי, אני מחליט כי הפסילה בפועל תסווג כך שהנאשם יוכל בתום שנת פסילה אחת לגשת למבחן עיוני לצורך קבלת רישיון נהיגה וכן יוכל ללמוד נהיגה ללא מגבלה כאשר מורה לנהיגה יושב לצידו. הנאשם יוכל לקבל רישיון נהיגה רק לאחר סיום מלוא תקופת הפסילה שנגזרה בפרשה זו (ובתנאי שלא תהיה תלוייה כנגדו פסילה אחרת).

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.