תת"ע 3138/06/17 – יהודה בלילה נגד מדינת ישראל
בית משפט השלום לתעבורה באשדוד |
|
|
|
תת"ע 3138-06-17 מדינת ישראל נ' בלילה
תיק חיצוני: 38210020715 |
1
|
מספר בקשה:1 |
||
בפני |
כבוד השופטת דורית בונדה
|
||
המבקש |
יהודה בלילה
|
||
נגד
|
|||
המשיבה |
מדינת ישראל
|
||
|
|||
החלטה
|
1. לפני בקשה לביטול פסק-הדין אשר ניתן כנגד המבקש בהעדרו ביום 7.6.17, זאת לאחר שהמבקש זומן לדיון ההקראה כדין אולם בחר שלא להתייצב לדיון.
2. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, אשר הגישה התנגדותה לבקשה לאור זימון המבקש כדין.
3. בתצהיר התומך בבקשה טען המבקש, כי "רק בשוגג ומחוסר תשומת לב נעדרתי מהדיון שכן לא נתתי דעתי שמעל הדו"ח מצוי תאריך לדיון", כן טען, כי אין מדובר ב"זילות בבית המשפט אלא מחמת טעות ברישום המועד".
אשר לטעמי ההגנה טען המבקש, כי "יש לי טיעונים רבים נגד רישומו" אולם המבקש לא טרח לפרט מהם אותם טיעונים רבים.
4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר התומך בה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי אין מקום לקבלה, ואפרט;
2
5. אין חולק כי המבקש זומן כדין לדיון ההקראה וכי אי התייצבותו נבעה מטעות ברישום מועד הדיון. טעם זה אין בו בכל הכבוד כדי להביא לפתיחת שערי בית המשפט בשנית וראו בעניין זה עפ"ת 6357-04-09 טאהא נ' מ.י. תביעות חדרה (מיום 2.6.09), שם קבע בית המשפט המחוזי בחיפה:
"בשורה של פסקי דין נקבע כי טעות משרדית של ב"כ נאשם כמוה כטעות של לקוחו, וגם שיכחה של מועד דיון אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין וקיום דיון נוסף. (ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מ"י, פ"ד לט (3), 279; רע"פ 5377/03 וג'די ג'מאל נ' מ"י, (לא פורסם), ניתן ביום 29.6.03).
"שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפלו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון. דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו". (רע"פ 9142/01 סוראיא איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6), 793)".
וראו גם: "...אין בטענה כי נפלה טעות במשרדו של עורך דינו של המבקש כדי להצדיק דרך כלל את ביטול פסק הדין".(רע"פ 3490/09 גל נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 4.5.09).
וכן ראו:
בר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"ט (3), 279, בעמ' 280:
3
"זכותו של הנאשם היא, כי יוזמן כדין וכי תינתן לו האפשרות להיות נוכח במשפט, במועד שנקבע, אם יבחר בכך. כידוע, יש לא מעטים מבין הנאשמים בעבירות תנועה, אשר בוחרים מעיקרא שלא להתייצב בשל טעמים שונים, ואף זאת זכותם, אם הם מקיימים את התנאים שנקבעו בקשר לכך בחיקוקים הרלוואנטיים; מכאן גם התפתחה השיטה של ברירת המשפט, הנוהגת עתה ואשר בנויה כל-כולה על קיום הדיון שלא בנוכחות הנאשם, אלא אם זה האחרון בוחר בכך מפורשות. משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסניגור המלומד, יומו בבית המשפט. אם שכח את מועד המשפט, אין לו אלא להלין על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב או של הרשלנות, וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת, הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך, כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מעיקרא, וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט עומס נוסף, שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף העניין. מי ששכח יישא בתוצאות שיכחתו, ולא הציבור בכלל, ובתי המשפט בפרט, הם שיצטרכו ללכת עקב בצד אגודל אחרי מידת תשומת הלב, אותה מוכן פלוני לגייס במועד נתון לעניין ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו" (ההדגשות אינן במקור- ד.ב).
6. למבקש ניתן יומו, אולם כאמור מטעמיו הוא בחר חרף זימנו כדין, שלא להתייצב לדיון.
7. בע"פ (י-ם) 9407/05 קינג אללה נ' מדינת ישראל (מיום 9.8.05) נדרש בית המשפט למקרים הרבים בהם אין מתייצבים נאשמים לדיונים בתיקי תעבורה:
"בית המשפט העליון פסק לא אחת, כי לנוכח ריבויים של מקרי אי ההתייצבות, במיוחד בתיקי תעבורה, יש לקבוע כי ברגע שהנאשם הוזמן כדין, ניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפטו ולנסות להוכיח את חפותו. ומשלא התייצב, אין לו אלא להלין על עצמו, ודי בכך כדי שיהיה לו יומו בבית המשפט".
8. אף
אם אצא מנקודת הנחה כי ישנן בידי המבקש טענות הגנה טובות או ראיות טובות לכך כי לא
עבר את העבירה המיוחסת לו, אלה לא פורטו וממילא הלכה היא כי היה על המבקש להתייצב
לדיון ולטעון טענותיו ומשלא עשה כן, ניתן היה לראותו כמי שהודה בעובדות ולקיים
המשפט בהיעדרו, וראו בעניין זה דברי כב' השופט המנוח אדמונד לוי ז"ל
ברע"פ 5569/07 אברך בן טובים נ' מדינת ישראל (9.7.07), שם: "אם
היו בידי המבקש ראיות לכך שלא חטא בחלק מהעבירות שיוחסו לו, היתה מוטלת עליו החובה
להתייצב בבית המשפט ולטעון את טענותיו, ומטעמים השמורים עמו בחר שלא לעשות זאת.
העולה מכך הוא כי מכוח הוראתו של סעיף
9. במכלול
נסיבות אלה, לא מצאתי כי נתקיימו אילו משני התנאים הקבועים בסעיף
10. כפועל יוצא מכך, פסק-הדין אשר ניתן בהעדר המבקש יוותר על כנו.
11. המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, י' תמוז תשע"ז, 04 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
