1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 17.1.16 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת ונגזר עליה עונש פסילה על תנאי של שני חודשים למשך שנתיים וקנס בסך 1,000 ₪.

3.         המבקשת טענה כי לא היא נהגה ברכב במועד ביצוע העבירה אלא בעלה, מר איציק זכאי. ביקשה להסב את הודעת תשלום הקנס על שמו וצירפה תצהיר מטעמו. טענה כי קיבלה הזמנה לדיון אך לא התייצבה בו מפאת טעות אנוש וכי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה עיוות דין.

4.         המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

2

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובאישור המסירה לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

6.         מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נמסר לידי המבקשת ביום 27.9.16 והיא אישרה קבלת הדואר בחתימתה. מכאן שהזימון לדיון הומצא למבקשת כדין ואף אין לה טענות בעניין זה. הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינו מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

7.         המבקשת אף לא פעלה בהתאם למועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס מהטעם שהעבירה לא בוצעה על ידה. בנסיבות אלו, אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

8.         לאור כל האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ו, 19 מאי 2016, בהעדר הצדדים.