1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

1.         ביום 11.11.15 נרשמה לנאשם הזמנה לדין שעניינה נהיגת רכב שרישיונו פקע מעל 6 חודשים. בשולי ההזמנה לדין נרשם מועד הדיון אליו הוזמן הנאשם. הנאשם סירב לחתום על ההזמנה על פי האמור בה.

2.         ביום 27.12.15 לא התייצב הנאשם ועל כן נשפט בהיעדרו.

3.         הנאשם טוען כי הגיש בקשה לדחיית הדיון אך ציין בבקשה מס' תיק שגוי ועל כן לא תויקה הבקשה בתיק המתאים ומכאן שפיטתו בהיעדרו. הנאשם טוען כי מטעמי זהירות הפקיד רישיונו במזכירות בימ"ש זה כבר ביום 17.1.16. הוא טוען כי הוא עולה חדש מצרפת, אינו דובר את השפה ובשל כך כפי הנראה אירעה הטעות. הנאשם טוען כי תיקן את הפגם וחידש את רישיונו. לטענתו, הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עוול.

2

4.         התביעה טוענת בתגובה כי היא מסכימה לבטל את גזר הדין ולקבוע את התיק לטיעונים לעונש.

דיון והכרעה

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לבטל את פסק הדין, כפוף לתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.

6.         כידוע, שני טעמים עשויים לשמש עילה מוצדקת לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם. האחד, כי הנאשם לא התייצב לדיון בשל טעם סביר. השני, כי הותרת פסק הדין בעינו תסב לנאשם עיוות דין. במקרה שלפני, לא מתקיימת העילה השנייה. אני ער לכך שרישיון הרכב בו נהג הנאשם חודש אולם מן המסמכים עולה לכאורה כי החידוש היה בינואר 2016 בעוד שהנאשם נשפט קודם לכן, ביום 27.12.15 כך שאילו היה הנאשם מתייצב לדיון אליו זומן כדין, לא הייתה יכולה להיות בפיו טענה לריפוי הפגם ברישיון עליו מבוססת ההזמנה לדין. העובדה שלאחר מתן פסק הדין ריפא הנאשם את הפגם שברישיון אינה הופכת את פסק הדין למפרע לכזה הגורם עיוות דין לנאשם.

7.         טעם שני, המתקיים בענייננו, הוא העובדה שהנאשם שיגר בקשת דחייה לדיון אך מחמת טעות במספר, לא תויקה הבקשה בתיק הנכון. מדובר לטעמי בטעם סביר להצדקת אי התייצבותו של הנאשם. על כן, ובכפוף לכך שהנאשם ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 400 ₪ עד 1.3.16 יבוטל פסק הדין והתיק יקבע להקראה ליום 21.3.16.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

3