1

לאחר ששמעתי את טיעוני הסנגור הנני דוחה את בקשתו לבטל את כתב האישום מהנימוקים הבאים:

1.         סעיף 5 לחוק העונשין הדן בשינוי חיקוק לאחר עשיית העבירה, בסעיף (ב) קובע כדלקמן:

"הורשע אדם בעבירה בפסק דין חלוט ולאחר מכן נקבע לאותה עבירה בחיקוק עונש, שלפי

מידתו או סוגו הו קל מזה שהוטל עליו, יהיה העונש המרבי שנקבע בחיקוק, כאילו הוטל

מלכתחילה".

משכך, אין בסמכותו של בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום בשל העובדה כי לאחר מועד ביצוע העבירה תוקן החוק והעבירה מסווגת היום כעבירה מסוג ברירת משפט, מחובתו של בית המשפט לגזור את הדין בהתאם לעונש המקל.

2.         אין המדובר במעשה עבירה שבוטל לאחר עשייתה ( ראה, סעיף 4 לחוק העונשין) ולפיכך מתבטלת האחריות הפלילית לעשייתה.

3.         אין בסמכותו של בית המשפט להורות על המרת העבירה לאזהרה כסמכותה של המשיבה.

4.         לעניין טענתו של הסנגור כי זכותה של הנאשמת נפגעה מאחר ואין ביכולתה להגיש בקשה להמרת העבירה לאזהרה משתלוי ועומד כתב אישום כנגדה, אציין כי מעיון בחוברת "נוסחי אישום" (חנ"א) מהדורת נובמבר 2017, תחת הסעיף תנאים לרישום דוח התרעה (אזהרה) בעמוד 15, קיים סייג לרישום אזהרה כאשר מדובר על עבירות מהירות בדרגת קנס של 1500 ₪ כבמקרה דנן, ולכן לא נפגעה זכותה של הנאשמת מלכתחילה.

2

5.         יש לציין כי אין המדובר בעבירה קלת ערך, משנסעה הנאשמת במהירות של 84 קמ"ש בכביש עירוני בו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש ובכך חרגה ב-34 קמ"ש מהמהירות המותרת במקום.

הכרעת דין

לפיכך, אני מוצא את הנאשמת אשמה בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום ומרשיע אותה בהתאם

וגוזר עליה קנס בגובה 1500 ₪ אשר ישולם עד ליום 6/5/18.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי לוד תוך 45 ימים.

העתק החלטתי יישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ח, 04 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.