1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 17.8.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון ונגזר עליו קנס בסך 1,400 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות המבקש וחרף היעדר תגובת ב"כ המשיבה החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         המבקש זומן כדין ואין על כך מחלוקת. אשר לטענת המבקש כי בשל נסיבות אישיות שכח לשלוח בקשה ביחס להיעדרותו מהדיון מבעוד מועד, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

6.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ולא צירף תצהיר לתמיכה בבקשתו. יצוין כי בדברי הנהג בדו"ח נכתב: "רק ראיתי מה השעה והנחתי אותו כאן." מכאן, שקיימת ראשית הודיה בדבריו.

עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.