1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
 

בפרשה שבפני המדובר בבקשה שנייה אותה הגיש המבקש לאחר שבקשתו הראשונה התקבלה מנימוקיה, פסק הדין בוטל והתיק נקבע להקראה מחדש לבקשת המבקש.

חובה הייתה מוטלת על המבקש לעקוב אחר בקשתו ולוודא התייצבות מחודשת בהתאם להחלטה שהתקבלה.

אין אני מוצא כל הצדקה לאי ההתייצבות השנייה של המבקש לדיון בעניינו.

לא הוצג כל עיוות דין אשר נגרם למבקש מעצם הרשעתו או מרף ענישתו (קנס בסך 250 ₪).

אני מחליט לדחות הבקשה.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ח, 12 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.