1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 9.10.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של קיפוח זכות המשתמשים בדרך, עבירה מיום 21.1.18, ונגזר עליה קנס בסך 600 ₪.

3.         המבקשת טענה כי לאחר שהגישה בקשה להישפט לא נמסר לה זימון לדיון. טענה כי מספר ימים לפני הגשת הבקשה קיבלה עם שליח פסק דין מיום 11.10.18. טענה כי בנסיבות אלה ניטלה ממנה הזכות להתגונן ועל כן ביקשה להורות על ביטול פסק הדין.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" וכי מדובר בהמצאה כדין ובנסיבות אלה אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתה של המבקשת וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקשת לא הוכיחה כי לא קיבלה את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה, ומכאן שלא הפריכה את חזקת המסירה. המבקשת אף ציינה כי קיבלה הודעה על פסק הדין ללא קושי.

8.         מעבר לכך, המבקשת לא הציגה טענות הגנה כלשהן ואף לא פירטה כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה עיוות דין. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקשת אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקשת תשלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 28.1.19.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.