1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.      ב"כ המבקש הגיש לתיק בקשה לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 10.12.17 ובקשתו נענתה. בהחלטה מיום 07.12.17 נכתב כי הדיון נדחה ליום 18.06.18 ואולם, בהחלטה מיום 10.12.17 תוקנה טעות סופר במועד הדיון והוא נקבע ליום 04.06.18.

3.      ב"כ המבקש טוען בבקשתו כי לא ידע על מועד הדיון המתוקן וגילה על השינוי רק בדיעבד ובמקרה - בבואו להכין את התיק.

4.      מעיון בנתוני התיק במערכת עולה כי ההחלטה מיום 10.12.17 הומצאה לב"כ הנאשם ביום 14.12.17 לכתובת הדואר האלקטרוני שמסר להמצאה.

5.      ב"כ המבקש לא התייחס להמצאה האמורה וגם לא טען כי ההחלטה לא הומצאה לו.

2

6.      התביעה בתגובתה הפנתה לע"פ 70050/99 חרובי פארס נ' מדינת ישראל וטענה כי אין בידי המבקש נימוקים טובים המזכים אותו בסעד היוצא דופן של ביטול פסק דין.

7.      כן טענה התביעה כי ב"כ המבקש לא טרח לפרט טענות הגנה לגופו של עניין, לא טרח לצרף מסמכים התומכים בהגנה וכל בקשתו נסמכת על אי ידיעת ההחלטה על תיקון מועד הדיון, לכאורה.

8.      למעשה, הבקשה אינה עומדת בכללים שנקבעו בבקשות מסוג אלה, שכן טענה כללית אינה מספקת להנעת ההליך מחדש [עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י (2.10.03), ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18)].

9.      בנסיבות אלו ונוכח פסיקה במקרים דומים אין בהסבר לאי ההתייצבות סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין.

10.  אין עיוות דין, העונש שנגזר הולם את העבירה.

11.  לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ח, 09 יולי 2018, בהעדר הצדדים.