1

הנאשם נשפט בהיעדרו ביום 23.5.19 לאחר שזומן כדין לדיון ולא התייצב.

כיום עותר הנאשם לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו וטוען כי לא זומן כדין, היתה תקלה במערכת המחשוב וברצונו להעלות טענותיו.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומפנה לאישור המסירה, אשר נשלח לכתובתו הרשומה של הנאשם וחזר בציון "לא נדרש".

עיון באישור המסירה מלמד כי הוא אכן נשלח לכאורה לכתובתו הרשומה של הנאשם (וזה אינו טוען אחרת) וניתן להיווכח במועד המסירה, בשם המוסרת ובחתימתהו בצורה ברורה.

2

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, קובעת חזקת מסירה, מקום בו ההזמנה לדין נשלחה בדואר רשום, אלא אם הנאשם יוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו. זאת לא עשה הנאשם. הנאשם כלל וכלל לא התמודד עם אישור המסירה או עם תוכנו ופרט להעלאת טענה כללית כי לא קיבל זימון לדיון לא התייחס לכך. אין באמור כדי לסתור את חזקת המסירה (ר' עפ"ת 37016-12-18 נבואני נ' מדינת ישראל [25.12.18]). וכן- "כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות... טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018)).

גם בטענתו הכללית כי הוא רוצה להעלות את טענותיו בפני בית המשפט (מעין כפירה כללית), אין כדי לסייע לנאשם. "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו (חשש לעיוות דין- א"ל), במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם הנ"ל).

עוד יצוין, מעב רלדרוש, כי תקלת מחשוב שמנעה הכנת פרוטוקול במועד הדיון המקורי אינה מצדיקה קבלת הבקשה ואין קשר בינה ובין העילות הקבועות בדין לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ט, 27 יולי 2019, בהעדר הצדדים.