1

בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. הנאשם זומן לדיון שהתקיים ביום 6.9.17. ההזמנה לדיון זה חזרה מאת הנאשם בציון "לא נדרש" ועל בסיסה נשפט הנאשם בהיעדרו והושתו עליו עונשים של קנס, פסילה מותנית ופסילה בת 21 יום (אשר רוצתה לטענת ב"כ הנאשם). הנאשם טוען בתמצית כי כלל לא ידע על הדיון ואף לא עבר את העבירה בה הורשע הואיל והסבת הדוח על שמו הורתה במעשה זיוף (התצהיר לגביו נטענה טענת זיוף צורף כנספח ב' לבקשה). הבקשה הועברה לתגובת התביעה וזו ביקשה לקבוע את הבקשה לדיון במעמד הצדדים מבלי לתת תגובה עניינית לנטען.

דיון והכרעה

2

החלטתי לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין. אפתח ואומר כי משעה שבית המשפט מורה לצד - במקרה זה : התביעה - למסור תגובה בכתב לטענות המועלות בבקשה אין אותו צד רשאי להחליט על דעת עצמו כי ימסור תגובתו רק במסגרת דיון בעל פה. הלכה היא כי בבקשות מעין אלה ניתן לדון בכתב, ללא צורך בקיום דיון פרונטאלי, אלא אם מצא בית המשפט לנכון להורות אחרת ( רע"פ 9142/01‏ איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793). במקרה זה לא מצאתי מקום לקיים בבקשה דיון במעמד הצדדים ולא מצאתי בתגובת המשיבה ולו ראשיתו של מענה ענייני לטענות הנאשם.

לגופם של דברים: הנאשם טוען כי לא קיבל את ההזמנה לדיון ועל ידע עליו. עיון באישור המסירה מלמד כי ההזמנה שנשלחה לנאשם חזרה בציון "לא נדרש" אם כי הדוור לא ציין כי קודם לכן הנאשם הוזמן לסור לסניף הדואר לדרוש את ההזמנה אך נמנע מלעשות כן. בנסיבות אלה אני סבור כי קיים ספק בחוקיות אישור המסירה. די בכך כדי להגיע למסקנה כי דין פסק הדין להתבטל. מעבר לנדרש אוסיף כי מכיוון שהנאשם לא טרח לגבות את טענות העובדה בבקשתו בתצהיר ערוך כדין אין בידי להידרש לטענת הזיוף אותה מעלה הנאשם וממילא לא אוכל לקבוע כי קיים חשש כי אי ביטול פסק הדין יסב לנאשם עיוות דין.

סוף דבר - הבקשה מתקבלת ופסק הדין בטל. המזכירות תקבע את התיק להקראה בפני מותב אחר על פי היומן ותודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ט, 03 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.