1

1.         הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

2.         כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 20/03/17 בשעה 09:45, נהגה ברבה כשהיא אינה חגורה בחגורת בטיחות, וזאת בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות").

2

3.         מחד, המאשימה הציגה גרסה הגיונית וסבירה ובעיקרה פירטה באמצעות השוטר עורך הדו"ח (ת/1) כי הבחין בנאשמת נוהגת ללא חגורת בטיחות דרך חלונות רכבה השקופים, וכשזו הבחינה בו, החלה לחגור את חגורת הבטיחות. או אז, הורה לה השוטר לעצור תוך שמירה על קשר עין רציף עמה עד למקום עצירתה.

מנגד, גם גרסת הנאשמת בעדותה הגיעה לידי גרסה מגובשת והגיונית ולפיה היא הייתה חגורה ורק עשתה תנועה דומה לתנועת חגירה עת ניסתה להוריד את תיקה האישי שהיה על מושב הנוסע לידה לכיוון מטה בשל החשש שזה ייגנב ע"י שני אנשים שעמדו בצומת. בנוסף, טענה הנאשמת כי השוטר עורך הדו"ח הוא לא השוטר אשר עצר אותה אלא שוטר מתנדב אשר, וכי השוטר עורך הדו"ח היה במקום נסתר והיא הבחינה בו לראשונה רק עת פנתה להיכן שהוא עמד, והוא ניגש אליה לאחר שנעצרה.

            במצב זה, אין ביכולתי להכריע בין שתי הגרסאות. לפיכך, הנאשמת זכאית ליהנות מהספק    שהתעורר לגבי ביצוע העבירה הנטענת.             

4.         לפיכך, ומאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, ויכול כי הנאשמת אכן לא ביצעה את המיוחס לה, כפי שעולה מגרסתה הנ"ל, הגעתי למסקנה כי יש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ח , 16 יולי 2018, בהעדק