1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר כדין.

למבקש יוחסה עבירה של נהיגה ..ללא רישיון נהיגה לסוג הרכב בו נהג בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

התביעה מתנגדת לבקשה.

המבקש ביטולו של פסק דין צריך להוכיח אחת משתי עילות: סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או חשש ממשי לעיוות דין [עיין: רע"א 418/85 רוקינשטיין נ' מ"י, פ"ד לט(3) 279, רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ' מ"י, הרכב הש': א. ברק, ת. אור, א. מצא, 2.10.03].

המבקש הוזמן ליום 17.9.14 , הדוח שנמסר לידי המבקש מהווה הזמנה לדין וכתב אישום.

בנסיבות הענין הטענה כי הנאשם לא קיבל הזמנה מוטעיית.

מועד העבירה הי כשלושה חודשים לפני מועד הדיון , גם אם המבקש שכח את המועד ו/או התבלבל אזי כבר נקבע כי טעות או בלבול גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (עיין: רע"פ 9142/01, רע"פ 5958/07, רע"פ 2991/11).

2

הנאשם לא התייצב ועל כן נשפט בהעדר כדין [רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03].

ואם לא זאת אף זאת, בקשה לבטול פסק דין יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלת גזר הדין ( סעיף 130 לחסד"פ).

עיון בתיק מלמד כי גזר הדין נשלח בדואר רשום ביום 18.9.14 והתקבל על פי אשור מסירה 14.11.14.

השיהוי בהגשת הבקשה הינו למעלה משנתיים ומצדיק, כשלעצמו, דחיית הבקשה.

באשר להגנה, אופן הגשת הבקשה אינו עונה לפירוט הנדרש ע"י הפסיקה ואין בו כדי להניע את ההליך מחדש. (עיין: רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 5076/12 כמאל מסראתי נ' מ"י, הש' א. שהם, 1.7.12).

לא הוגש תצהיר, לא הוגשו אסמכתאות התומכות בנטען בבקשה.

יתר על כן היום טוען המבקש, כי על פי רישיון הנהיגה שלו ורשיון הרכב בו נהג- להסיע מספר נוסעים כמו זה שהיה ברכב ( לא צורפו מסמכים מאמתים). עוד נטען כי ברכב היו מספר נוסעים העולה על המספר שציין השוטר.

עם כל הכבוד, העלאת טיעונים בעלמא בשלב הנוכחי , בחלוף למעלה משנתיים ממועד מתן פסק הדין, כאשר למבקש ניתנה ההזדמנות להתייצב לדיון ו/או היתה לו האפשרות להגיש בקשה מתאימה עוד ב 2014 - תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין - אינה מצדיקה הענות לבקשה [ רע"פ 1446/14 אסדי ריאד נ' מ"י, כב' הש' א. שהם (26.3.14)].

התכליות שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ הינם יעילות דיון וסופיות הדיון , זאת קבע המחוקק ועל כך חזר בית המשפט העליון לא אחת כמדיניות משפטית.

בית המשפט העליון אף לא התערב גם כאשר הוטלו על נהגים עונשים חמורים במות של פסילה בת שנים ( עיין: רע"פ 3507/11 ימין נ' מ"י, כב' הש' ס. ג'ובראן (30.6.11), רע"פ 718/12 חמאדה ועיל נ' מ"י, כב' הש' ס. ג'ובראן (4.4.12) ( שכרות), רע"פ 4340/12 יצחק איבגי נ' מ"י, כב' הש' מ. נאור (3.6.12), רע"פ 222/13 עודה מחמוד נ' מ"י, כב' הש' ח. מלצר (17.1.13), רע"פ 4624/13 רוסלן קוזניצוב נ' מ"י, כב' הש' ח. מלצר (27.8.13), רע"פ 8177/13 רומן גולצמן נ' מ"י, כב' הש' א. שהם (3.2.14), שכרות רע"פ 1381/07 דיניאן דכה נ' מדינת ישראל, כב' הש' ס. ג'ובראן (18.2.07), רע"פ 2349/07 שי דרור נ' מדינת ישראל, כב' הש' ס. ג'ובראן (17.4.07), ).

3

במקרה דנן, העונש שהושת הולם ואינו חורג לחומרה.

בצד העבירה יש עונש פסילת חובה, למבקש עבר תעבורתי הכולל עונש פסילה מותנה , יש סיכון

ואין עיוות דין. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ז, 03 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.