1

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מסוג ברירת משפט, לפיו, בתאריך 08/08/17, עת נהג ברכב פרטי, מ.ר 87-725-37 מסוג "ניסאן". הוא נהג בצומת הרחובות רוטשילד-יבנה , בתל אביב. הוא נכנס מכוון רחוב רוטשילד לצומת, ממערב למזרח, כול זאת כאשר הצומת לא היה פנוי, ובניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת ונשמעו הראיות.

.

מטעם התביעה העיד השוטר אופיר אל נתן, עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח שרשם ביום האירוע.

2

מהדו"ח ומעדותו עולות העובדות הבאות:

ביום 08.08.17 בשעה 17:33 או בסמוך לכך, בצומת הרחובות רוטשילד למזרח פינת יבנה בתל אביב , עמד עד התביעה בתצפית, בקרן הרחובות הנ"ל, בצד הדרום מערבי בצומת, כך במסגרת מילוי תפקידו באכיפת הציות לחוקי התנועה במקום. ממקום עמידתו הוא הבחין בנאשם שעה שהאחרון נכנס אל הצומת שהיה חסום מכיוון מערב למזרח בנתיב הימני מתוך שני נתיבים. בשני הנתיבים, נמצאו שני אוטובוסים שחלקם האחורי בלט לתוך הצומת. הנאשם, למרות האוטובוסים שהיו בחלקם בתוך הצומת , נכנס ונעמד במרכז הצומת בעמידתו , הלכה למעשה הוא חסם את כלי הרכב בדרך הצולבת, ובעת שהאור הירוק דלק בכוון נסיעתם. הוא חסם את תנועת הרכבים שהתקשו לחצותו ולהמשיך בנסיעתם מדרום לצפון בצומת. הנאשם ביקש להתקדם ו"זיגזג" בין נתיבים בתוך הצומת. בשל אופן נהיגת נרשם הדו"ח נשוא הדיון כאן.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: "לא שמתי לב. הזדחלתי עם התנועה" ; "אבל זה בתום לב" ; "מה הפרטים שלך?"

הנאשם העיד להגנתו. לפי עדותו, הוא נהג במהירות נמוכה. בעת כניסתו לצומת, הצומת היה פנוי וברמזור בכוון נסיעתו דלק האור הירוק ברמזור. לפניו נסע אוטובוס הוא לא הצליח לאמוד את המרחקים לפני האוטובוס, ואת פקק התנועה שעתיד היה להיווצר, לטעמו הוא נקלע לסיטואציה בעל כורחו, והוא נאלץ לעמוד בעקבות האוטובוס שלפניו בדרך. הרמזור הספיק להתחלף והוא נשאר חוסם את התנועה בצומת. עוד העיד כי הכניסה לצומת לא נעשתה מזדון או מחוסר ידיעת החוק.

בחקירתו הנגדית הודה הנאשם כי חצי מרכבו אכן עמד בתוך הצומת ממש וחציו בהמשך הכביש. עוד אישר "הייתי איזושהי הפרעה שם בדרך הצולבת...ההפרעה לא הייתה כל כך מפריעה , דרסטית..." (עמ' 6, שורות 1-3)

3

תקנה 65 לתקנות התעבורה, קובעת: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל, אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

העבירה המיוחסת לנאשם הינה עבירה של אחריות קפידה. בעבירות אלו יוצאת התביעה ידי חובת ההוכחה הנדרשת להרשעה, בהוכחת- היסוד העובדתי - המהווה עבירה.

ברע"פ לקס ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 673, נקבע:

"האחריות הקפידה הונהגה על ידי המחוקק בעבירות מיוחדות, שנועדו להסדיר תחומים מסוימים בחיי החברה. המדובר בתחומים המחייבים הסדרים כלכליים וחברתיים אחידים ובני אכיפה, שיש בהם כדי לקבוע סטנדרט התנהגות מותאם לצורכי החברה בת זמננו. כדי להבטיח אכיפה פשוטה ויעילה של אותם כללי התנהגות, וכדי להעמיק את האכיפה באותם תחומים, נקבעו עבירות שדרכי הוכחתן פשוטות, ומטעם זה פטר המחוקק את התביעה מהוכחת היסוד הנפשי של העבירה".

במקרה דנן, מצאי כי התביעה הוכיחה את היסוד העובדתי שבעבירה. לא זאת אף זאת, בעדותו מודה הנאשם ביסוד העובדתי שבעבירה.

הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה. הנאשם לא נקט בכל האמצעים למניעת העבירה. היה עליו להמתין עד שהצומת תתפנה מרכבים. ועוד לעניין זה ראה בבית המשפט העליון עא 553/73 שלמה אליהו נ'סלם חנחן . (פורסם בנבו):

4

"לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה,תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה."

הנאשם מודה, שנכנס לצומת אחרי האוטובוס שנסע לפניו. הרכב נעצר בתוך הצומת גופו. הנאשם לא יכול היה להמשיך בנסיעה, וחסם את התנועה בדרך הצולבת בצומת ובאופן שגרם הפרעה לכלי הרכב האחרים .

סיכומו של דבר, בהעדיפי את גרסת התביעה, ולאחר שהזהרתי עצמי כי בפני עדות יחידה, לא נותר אלא להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ח, 10 יולי 2018, בנוכחות הצדדים.