1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש.

1.         למבקש נרשמה הזמנה לדין שעניינה נהיגה ברכב שתוקף רישיונו פקע מעל 6 חודשים וללא ביטוח בתוקף. למועד הדיון שנרשם בהזמנה לא התייצב המבקש ועל כן נשפט בהיעדרו.

2.         ב"כ המבקש טוען כי המבקש היה נתון בהתמוטטות נפשית עובר לדיון עקב נסיבות אישיות קשות ועל כן לא התייצב לדיון. לטענת ב"כ המבקש, נסיבותיו של המבקש ראויות להילקח בחשבון בעת דיון לעיצומו של עניין.

2

3.         בשולי בקשת המבקש נכתב בכתב יד לא קריא כי המשיבה מסכימה לביטול גזר הדין בלבד. לאחר מתן תגובה זו הגישה המשיבה תגובה מפורטת יותר ובה התנגדה לבקשה מן הטעם כי המבקש לא צירף אישור רפואי התומך בטענותיו אודות השבר הנפשי שפקד אותו עובר לדיון ואין כל טענה בדבר קיומה של הגנה אפשרית למבקש. בהינתן כל אלה ובהינתן שגזר הדין שניתן היה מידתי והולם אין מקום, נטען, לביטול פסק הדין.

דיון

4.         אין חולק כי המבקש זומן כדין לדיון בעניינו. אין חולק כי הטענה בדבר מצבו הנפשי הקשה נטענה בעלמא ללא כל אישור רפואי מוסמך התומך בה. בנסיבות אלה ספק אם עלה בידי המבקש להצביע על טעם מבורר לביטול פסק הדין. כמו כן, נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש אינן מהוות כשלעצמן קו הגנה שלאורו ניתן היה לקבוע כי הותרת פסק הדין שניתן גורמת למבקש עיוות דין. תוצאת הניתוח הקצר עד כה היא, כי היה מקום להותיר את פסק הדין על כנו, כפי שמבקשת למעשה התביעה בתגובתה המאוחרת. אלא מאי? לא ניתן להתעלם מן התגובה הראשונה שנתנה התביעה לבקשה זו ממנה עולה כי תסכים לביטול גזר הדין בלבד. נוכח הסכמה זו, שהיא לפנים משורת הדין, אבטל את גזר הדין בלבד תוך הותרת הכרעת הדין בעינה. אני קובע את התיק לטיעונים לעונש ליום 7.7.16 שעה 09.00. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ו, 20 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.