1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 10.02.2020.

עיינתי בטיעוני המבקש בבקשה, ומשלא ניתנה תגובת המשיבה, ניתנת החלטתי על בסיס החומר הקיים.

2

היה מקום לדחות את הבקשה על סף בהעדר תשתית עובדתית נתמכת בתצהיר מטעם המבקש (רע"פ 2474/18 יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.07.2018; רע"פ 1711/20 סני חורי נ' מדינת ישראל (נבו 08.03.2020)); ומן הטעם שהוגשה בשיהוי ניכר. המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה על פיו פסק הדין בהיעדר הומצא למבקש (בהעדר הנמען, מסר למי שגר עימו בבית) ביום 24.02.2020; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה למעלה משנתיים ממועד הידיעה אודות פסק הדין, שיהוי שלא הוסבר ושיש בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה.

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, ברי כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שאין מחלוקת כי המבקש קיבל את ההזמנה לדיון במעמד מסירת הדו"ח, והוא חתום על טופס אישורי המסירה אשר צורף לכתב האישום; כך שקיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו; ואין לקבל את טענת ב"כ המבקש, כי מפאת מצב החירום ששרר במדינה הוא הבין שלא יתקיים הדיון ויוזמן לדיון מחדש, וזאת שעה שמצב חירום מיוחד הוכרז רק באמצע מרץ 2020 (ואילו הדיון בענייננו התקיים בפברואר 2020).

לפיכך, לא הוכחה הצדקה להיעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

אשר לתנאי השני, אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו - שעה שהמבקש אינו חולק על פקיעת הרישיון במועד ביצוע העבירה; והמבקש לא צירף לבקשה כל אסמכתא לחידוש הרישיון; ועל אף הטענה כי חידש הרישיון לפני מועד הדיון, לא טרח להתייצב לדיון ולהציג טענותיו.

המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

3

ניתנה היום, ד' תמוז תשפ"ב, 03 יולי 2022, בהעדר הצדדים.