1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 4.11.15 בגין עבירה של18.9.15 .

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

הדוח שהמבקשת קיבלה מהוה כתב אישום והזמנה לדין על גביו מופיע מועד הדיון אליו הוזמנה.

המבקשת בחרה שלא להתייצב ועל כן נשפטה בהיעדר מכוח סעף 240 לחסד"פ ( עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י ).

2

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהיעדר ( עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל ].

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המפורט בבקשה דנן אינו עונה לדרישות הפסיקה.

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

יש שיהוי בן כ 5 שנים והוא בלתי סביר.

העונש שהוטל הולם את העבירה וחומרתה ונסיבות עושה העבירה .

אין עיוות דין .

הבקשה לבטול פסק הדין נדחית, ואולם בשים לב לסיפא תגובת המאשימה אזי אם המבקשת מעונינת לפעול להוצאת רישיון בתקופת הפסילה הפסילה תסווג כך שמותר לה ללמוד נהיגה ו/או לעבור מבחנים להוצאת רש/יון ובלבד שהרשיון לא יופק אלא לאחר סיום ריצוי הפסילה. .

ניתנה היום, כ"ז אב תש"פ, 17 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.