1

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שהנאשם נהג ברכב (קטנוע) והתקרב למעבר חציה המצוי בצומת שד' שאול המלך והנרייטה סולד בת"א, לא איפשר הוא עפ"י הטענה להולך רגל שחצה במעבר החציה הנ"ל להשלים את החצייה בבטחה וזאת בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה.

בישיבת ההקראה שהתקיימה כפר הנאשם בביצוע העבירה.

הנאשם הכיר בכך שהוא אכן רכב על קטנוע במיקום האמור וכן הכיר בכך שקיים במקום האמור מעבר חצייה.

לאור הכפירה נקבע והתקיים דיון הוכחות.

מטעם המאשימה העיד השוטר מר איסטומין קונסטנטין (ע.ת.1) ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך על אתר (סומן ת/1).

2

מטעם ההגנה העיד הנאשם מר ראובן נגל (ע.ה.1) ובמסגרת עדותו הוגש תצלום מקום האירוע אשר לדברי הנאשם צולם על ידו מספר ימים לאחר האירוע (סומן נ/1).

לאחר שנתתי את דעתי לעדויות, לראיות ולסיכומי הצדדים, ואף לאחר שגם שמתי לנגד עיני כנדרש את העובדה שעדות יחידה מטעם התביעה מצויה בפני בתיק זה, מסקנתי היא שהתביעה הוכיחה כדבעי את אשר יוחס לנאשם בכתב האישום וכי למעשה אף הוכח הדבר לא רק מתוך עדות השוטר אלא אף מתוך עדותו של הנאשם הנכבד עצמו.

ואלה נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

הנאשם עצמו חזר והעיד, חזר וסיפר, כי למעשה הולך הרגל היה מצוי כבר על הכביש, על מעבר החציה, בעת שהנאשם התקרב עם קטנועו למעבר החציה.

די לי אפילו בדברים אלה כדי לקבוע דבר הוכחת העבירה המיוחסת.

הנאשם ציין כי הולך הרגל רק (ציטוט) " התחיל" לחצות. (ציטוט) : " היה על הכביש ", (ציטוט) : " כשאני הגעתי למעבר החציה הוא (הולך הרגל ע.נ) התחיל להגיע לנתיב השני" (מתוך עדות הנאשם בעמ' 3 - 4 לפרוטוקול).

ובכן , ככל שהדבר לא ברור, אסביר לנאשם הנכבד כי כאשר הולך רגל מצוי על מעבר החציה (ואגב - אפילו אף אך עומד לחצות) נדרש נהג ליתן לו זכות קדימה לחצות.

מעבר החציה אינו מקום ל"תחרות" כביכול בין כלי רכב לבין הולך רגל.

מעבר החציה הוא מקום מבצרו של הולך הרגל.

בנוסף לעדות הנאשם עצמו אשר מלמדת על כשלונו , מצויה עדות השוטר עשה עלי רושם מהימן בעדותו.

3

לא רק שמצאתי שהנאשם לא הצליח לסתור דבר מה מפרטי גרסתו של השוטר, אלא שכאמור, דבריו של הנאשם עצמו בבית המשפט תומכים ומחזקים את עדות השוטר.

לא נסתר דבר תצפיתו הראויה של השוטר אל עבר כל הדרוש לאכיפה.

לא נסתרה גירסת השוטר על כי הולך הרגל הגיע עד לפס שני - שלישי על מעבר החציה וכי הולך הרגל נאלץ להאט חצייתו כאשר רכב הנאשם חלף על פניו.

אף לא נסתרה גירסת השוטר, ואף אומתה, שהנאשם נע בנתיב השמאלי.

אף לא נסתרה גירסת השוטר בדבר כך שהוא שמר על קשר עין.

אף לא היתה מחלוקת (מבחינת טיב התצפית של השוטר) שהאירוע התרחש באור יום (בשעה 11:01 בבוקר).

לא נסתר כי בתגובה של הנאשם על אתר כל שנאמר על ידו היה (ציטוט) : " לא רוצה לדבר עם שוטרים".

ובמילים אחרות: הנאשם בחר שלא להכחיש כלל את דבר העבירה הנטענת באזני השוטר על אתר , אלא רק לומר לשוטר כי הוא איננו מדבר עם שוטרים.

בבית המשפט העיד הנאשם כי הוא נע במהירות של (ציטוט) :" 40 קמ"ש לא יותר."

הנאשם הלין בהמשך לכך בעדותו על כך שקטנוע, בניגוד למכונית, לא ניתן לעצירה פתאומית . הנאשם גם בחר בנוסף לכך להלין על הולך הרגל.

ובכן, ניכר שעלי להסביר לנאשם הנכבד כי בהיותו נהג - בין אם בקטנוע ובין אם במכונית - נדרש הוא להתאים את מהירות נסיעתו בעיר לכך שהוא מתקרב למעבר חציה וכי יתכן בסבירות שהולכי רגל יעשו שימוש במעבר החציה.

4

לכן יבין נא הנאשם כי אם הוא נע שם , בהתקרב למעבר החציה בלב העיר, במהירות של 40 קמ"ש ולא התאים הוא מלכתחילה את מהירות נסיעתו לנסיבותיה של לב עיר והתקרבות למעבר חציה בלב עיר, הרי שהוא עצמו הכניס עצמו למצב זה שבו אולי התקשה הוא לעצור לפני מעבר החציה, ואין הוא יכול להלין בענין זה על אחרים - לא על סוג הרכב שבו הוא נוהג וגם לא על הולך רגל שעושה שימוש במעבר חציה אשר יועד לו.

הנאשם כנהג הוא שאחראי למהירות נסיעתו שלא איפשרה לו , לדבריו, להאט , לעצור, וליתן כדין זכות קדימה במעבר חציה.

הנאשם אף בחר להלין בסיכומיו על גורמים נוספים וטען , דרך משל, כי למערכת יש לדבריו (ציטוט) : "להיטות יתר לעשות דו"חות".

בכל הכבוד, יתכבד נא הנאשם כנהג שלא לקפח זכות או לסכן הולך רגל במעבר חציה וכך ימנע מעצמו קבלת דו"ח.

לסיכום: יסודות העבירה הוכחו במלואם בתיק זה וזאת הן מכח גירסת השוטר והן מכח גירסת הנאשם עצמו המחזקת את גירסת השוטר .

לא מצאתי כי מתקיימת הגנה כלשהי לנאשם בתיק זה.

הנאשם מורשע לפיכך בזאת בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

.ניתנה היום , 23 ינואר 2018, במעמד הצדדים