1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 3.1.22 בגין עבירה מיום 18.8.20 בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

2

לשאלת אי ההתייצבות-

למבקש נשלחה הזמנה לכתובתו בדואר רשום והוא נמנע למקבלה . אשור מסירה חזר בציון

"לא נדרש" ( עיין אשור מסירה בתיק חתום ע"י פקיד דואר ביום 6.6.21 ).

בנסיבות קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי והנטל עבר אל כתפי המבקש להוכיח, כי אי קבלת דבר הדואר לא נבע מהימנעותו לקבלו [ עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל (2.10.03) , ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.18), רע"פ 6153/20 ( 24.9.20 ) וכן עפ"ת 28662/12-12 קדוש נ. מי', עפ"ת 20229-12-17 דוד חזן נ. מי' , עפ"ת 14905-03-17 סילאם נ' מדינת ישראל (19.4.17)] .

מכאן אין סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות.

אין הגנה לגופו של ענין.

המבקש טוען כי יש לו קושי לשלם את הקנס ( סטודנט).

המפורט בבקשה ואופן הגשתה אינו עונה לדרישות הפסיקה.

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

קושי כלכלי אינו עילה להגיש בקשה להישפט בגין עבירה מסוג ברירת משפט , כשברירת המחדל היתה תשלום הקנס. מהמועד לתשלום הקנס חלפה תקופה למעלה משנה ויש לכך ערך כלכלי.

העונש שהוטל הולם את העבירה ואינו נוטה לחומרא.

חסד נעשה עם הנאשם שלא הוטל עליו כפל קנס.

אין עיוות דין .

לפנים משורת הדין, אם המבקש ישלם את הקנס המקורי בשלושה תשלומים ראשון תוך 45 יום תבוטל ריבית פיגורים.

ניתנה היום, י"ד שבט תשפ"ב, 16 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.