1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר כדין ביום 14/05/2018, בגין עבירה מסוג ברירת משפט , כשברירת המחדל היתה תשלום קנס . התיק הגיע לפיתחו של בית המשפט בעקבות בקשה להישפט אך בשל אי התייצבות נדון בהיעדר.

2.      התביעה מתנגדת לבקשה.

3.      הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

4.      המפורט בבקשה אינו עונה לדרישות הפסיקה ואין בה כדי להביא לביטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

5.      ב"כ הנאשם הסתפק בטענה בעלמא לפיה הזימון לדיון לא הומצא לידיו ו/או לידי הנאשם, ואולם - לתיק הוגש אישור מסירה ממנו עולה כי בוצעה מסירה לידי הנמען - הוא הנאשם עצמו בכתובתו המעודכנת המופיעה בהודעת הקנס.

6.      יתרה מזאת, סעיף 130 לחסד"פ מאפשר הגשת בקשה תוך 30 יום מיום ההמצאה.

2

פסק הדין הומצא לידי הנאשם ובתיק קיים אישור מסירה מיום 30/05/2018. ואילו הבקשה דנן הוגשה אך ביוני 2019. המועד שנקבע בחוק להגשת הבקשה לביטול פסק דין מלמד על החשיבות שמייחס המחוקק לאינטרס הציבורי בעקרון סופיות הדיון [ רע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל (19.6.17)].

6. הבקשה זו הוגשה בשיהוי ניכר של כשנה וללא הצדקה. אין כל הסבר לשיהוי [ עיין:     רע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.16) ].

7.  אין הגנה לגופו של ענין.

זכות הגישה לערכאות אינה אבסולוטית [רע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל                           13.8.85) ] .

העונש שהוטל הולם את העבירה ואף נוטה לקולא.

8.   אין עיוות דין. כדי להביא לביטול של פסק דין שניתן בהיעדר מחמת עיוות דין, יש להצביע     על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל          פסק הדין בעילה זו ולתמוך אותם במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה[ ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.18)].

9.  הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, בהעדר הצדדים.