לאחר עיון בבקשה, ובתגובת המשיבה, שמתנגדת לה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית, מהטעמים הבאים:

א.    המבקש בהליך זה הגיש בקשה לביטול פסק דין, בקשתו התקבלה ביום 10.8.20, והתיק נקבע להקראה ליום 4.3.21. בנסיבות אלה, בהן הוגשה בקשה לביטול פסק דין, היה על המבקש וב"כ, לעקוב אחר ההחלטה שנתן מותב זה, ולהתייצב כדין לדיון. משלא התייצב המבקש לדיון, הורשע בהעדרו כדין. זאת ועוד, גזר הדין בתיק זה ניתן ביום 4.3.21, והבקשה שלפני הוגשה אך ביום 3.1.23, בשיהוי של כמעט שנתיים, ללא שהונח נימוק משכנע לשיהוי זה. טענת המבקש בתצהירו שהדיון התקיים בתקופת סגר, במהלך משבר הקורונה, נטענה ללא שהוגשה כל אסמכתא ממנה עולה כי המבקש או ב"כ לא יכלו להתייצב ליום הדיון, ומכאן שדינה להידחות.

ב.     אשר לעיוות הדין, המבקש מציין בתצהירו שהוא מודה בנהיגה אולם כופר בעבירה המיוחסת לו. המבקש אינו מפרט את סיכויי הגנתו, ומכאן שלא הוכח קיומו של עיוות דין. טענת המבקש כי ביום האירוע נרשמו לחובתו שני דוחות, אין בה כדי להצביע על עיוות דין.

ג.       אשר לעונש, גם כאן לא הוכח קיומו של עיוות דין. המבקש הורשע בעבירה של נהיגה ברכב ואי ציות לאות שנתן לו שוטר במדים, ונדון לפסילה על תנאי, בת חודשיים, למשך שנתיים, וקנס בסך 1,000 ₪. כעולה מפרוטוקול הדיון, המבקש נוהג משנת 2006, וצבר לחובתו 14 הרשעות. הענישה היא מידתית וסבירה בנסיבות העניין.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשפ"ג, 17 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.