1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 6.1.20 בגין עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, מיום 27.2.19 .

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

2

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, ברירת המחדל היתה תשלום קנס ואולם , התיק הגיע לפיתחו של בית המשפט בעקבות בקשה להישפט.

בנסיבות הענין, אם יש הרשעה בית המשפט אינו כבול בקנס שנקבע בצו עבירות הקנס ובית המשפט נחשף לנתונים ועליו לשקול מיגוון שיקולי ענישה לרבות ותק נהיגה, עבר תעבורתי, חלוף הזמן מהמועד שנועד לתשלום הקנס המקורי ועד למועד מתן גזר הדין [עיין: רע"פ 7223/06 החלטה מיום 12/09/06 (כב' השופט ס. גו'בראן), ע"פ(ת"א) 4271/98, 3617/98 איזק נ' מ"י (דינים מחוזי לב(3) ), 270 (כב' השופט מודריק), ע"פ (תל-אביב-יפו) 70573/02 - שולמן בוריס נ' מדינת ישראל תק-מח 2004(1), 6287 ,עמ' 6289, (כב' השופטת רוטלוי), ע"פ (באר-שבע) 4510/07 - פרבשטיין יחזקאל נ' מדינת ישראל תק-מח 2008 (1) 6443 (כב' השופטת רחל ברקאי), ע"פ (ב"ש) 4023/07 הורוביץ אריה נ' עירית באר שבע (כב' השופטת רחל ברקאי )].

המבקש טען כי לא קיבל הזמנה לדיון.

ואולם, הזמנה נשלחה אל המבקש בדואר רשום לכתובתו ועל פי נוהלי המשטרה.

דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש".

בנסיבות קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי והנטל עבר אל כתפי המבקש להוכיח, כי אי קבלת דבר הדואר לא נבע מהימנעותו לקבלו .

הזמנה לדין חזרה בציון "לא נדרש" מהווה אישור מסירה [ עיין: עפ"ת 14905-03-17 סילאם נ' מדינת ישראל (19.4.17), ע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ. מי' , עפ"ת 28662/12-12 קדוש נ. מי'.

הטענה בדבר חסר בפרטי הדוור באישור המסירה אין בה כדי להרים את הנטל.

משנשלחה הודעה בדואר רשום ומשחלפו 15 יום מיום המשלוח, די בכך כדי לבסס את חזקת המסירה [עיין: עפ"ת )ים) 62391-02-19 ].

לעמדת בית המשפט העליון ביחס לטענה בדבר פגמים באישור מסירה [עיין : ע"פ 2983/19 סאלח פחמאוי נ' מדינת ישראל (17/06/19).

הנטל הקבוע בתקנה 44 לחסד"פ לא הורם ע"י המבקש.

3

המבקש לא התייצב לדיון ועל כן רואים אותו כמי שהודה . בנסיבות הנאשם נשפט בהיעדר ב 6.1.20.

גזר הדין נמסר ב 20.1.20 ואילו הבקשה הוגשה בחלוף כחמישה חודשים בעוד שסעיףצ130 לחסד"פ קובע כי בקשה לבטול פסק דין תוגש בתוך 30 יום מהצאת גזר הדין.

אין הסבר לשיהוי .

גם לגופו של ענין אין הגנה.

המפורט בבקשה אינו עונה לדרישות הפסיקה.

כפירה כללית הינה סתמית ואין בה די בשלב הנוכחי של ההליך.

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

גם המפורט בסעיף 9 לתגובת המאשימה לענין תגובת הנאשם בעת קבלת הדוח " אתה צודק, ראית אותי אבל לא דיברתי, הטלפון נפל מהמקום שלו והחזקתי אותו " עונה להגדרת המונח " שימוש " הקבוע בעבירה, בשים לב לנוסח המחוקקולעמדת בית המשפט העליון על היקף הרחב של המושג " שימוש ".

העונש שהוטל הולם את העבירה ועושה העבירה.

המדובר בעבירה שגורמת להסחת דעת מהוה סיכון לנהג ולמשתמשים בדרך .

לנאשם 85 הרשעות קודמות 10 מהן דומות וזו מושא תיק זה הינה 11 במספר.

מדובר בנהג שלא הפנים את הסיכון הכרוך בעבירה הגם שהינה ברירת משפט ועל כן היה מקום להרתיעו.

העונש שהוטל אינו עונש על אי התייצבות אלא עונש התואם הן את העבירה והן את עושה העבירה ומדיניות הענישה במקרים דומים [ עיין : עפ"ת 27975-06-19 דן ועקנין נ. מי' , כב 'הש' ג. שלו ( 17.7.19 ) , עפ"ת 20505-12-18 עידן יחזקאל נ. מי' כב' הש י. צלקובניק ( 4.2.19 ), עפ"ת 7788-07-18; עפ"ת 7024-06-12 (15.10.2012); עפ"ת 57890-12-13; רע"פ 2193/14 (כב' השופט שוהם); רע"פ 522/13; עפ"ת 57890-12-13; פל"א 10680-04-17; עפ"ת 20505-12-18,תת"ע 12568-01-19, תת"ע 10840-02-19 , 11057-07-19 ].

באשר לטענה בדבר עיוות דין, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה זו ולתמוך אותם במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

במקרה דנן אין בנימוקי הבקשה ובחומר שבתיק כדי ללמד על עיוות דין .

4

הבקשה נדחית .

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.