1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 26.7.20, ונדון לקנס המקורי הקבוע בצדה של העבירה בגינה נשפט.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

2

היה מקום לדחות את הבקשה על הסף מן הטעם שהוגשה באיחור ניכר. המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה על פיו פסק הדין בהיעדר הומצא למבקש (בהעדרו למי שגר עמו) ביום 8.8.20; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה למעלה מ-6 חודשים ממועד הידיעה אודות פסק הדין, - שיהוי שלא הוסבר ושיש בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה.

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שעל פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט, הזמנה לדין, הכוללת את תאריך הדיון בו נשפט המבקש בהיעדרו, נמסרה ביום 15.6.20 למבקש - בהעדרו למי שגר עמו בבית ונראה כי מלאו לו 18, וחתימת המקבל מופיעה על גבי אישור המסירה; כך שקיימת אינדיקציה ברורה לזימון המבקש לדיון בו נשפט בהיעדרו, וזאת נוכח אישור המסירה החתום; והמבקש לא הציג ראייה או אסמכתא כלשהי שיש בה כדי להטיל ספק בדבר המסירה ולסתור את חזקת המסירה. וראו עפת (מחוזי חיפה) 8535-08-19 קעדאן נ' מדינת ישראל, 16.9.19; עפ"ת (מחוזי חי') 27308-03-19 משה מתוק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.03.2019).

על המבקש לבטל פסק דין בהעדר התייצבות, עליו לפרט בבקשתו את מכלול טענותיו ולתמוך אותן באסמכתאות, ולא להסתפק בכפירה כללית בלבד שלפיה לא זומן; ובענייננו, המבקש לא צירף לבקשה אסמכתאות כלשהן לכפירתו באישור המסירה, ופרט להצהרה בעלמא שלא התקבל זימון לדיון, לא נעשה כל בירור מצד המבקש אצל בני משפחתו או בסניף הדואר אשר באמצעותו נמסר הזימון, כדי להפריך את המצוין באישור המסירה על ידי עובד הדואר.

משאלו פני הדברים, מקום בו הזימון לדיון נמסר ביעדו, אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי לא קיבל הזמנה לדין, או כי היה על המאשימה לזמנו באמצעות בא כוחו; והמבקש לא הציג כל טעם המצדיק היעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

בהקשר זה אציין, כי גם אם אישור המסירה חסר בפרטים, נפסק, כי אין בעניין זה כשלעצמו כדי לסתור את חזקת המסירה, וחסרים אלה לא מפריכים כשלעצמם את חזקת המסירה. וראו רע"פ 6942/20 בשארה ג'ראיסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.11.2020); רע"פ 5356/20 יאסר טחאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.08.2020); רע"פ 1581/20 מהנד אבו חמיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 08.03.2020); רע"פ 6153/20 אריאל טורג'מן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.09.2020); רע"פ 7382/20 ניסים אקוקה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.11.2020); וכן עפ"ת (מחוזי חיפה) 61703-08-20 זערורה נ' מדינת ישראל, 16.9.20; ועפ"ת (מחוזי חיפה) 20349,23742,23730-11-20 חגית פור נ' מדינת ישראל, 7.12.20.

3

ובענייננו, אישור המסירה כולל את שמו של המבקש, כתובתו, תאריך המשפט, וכן כולל את שמו וחתימתו של המקבל, וכן את שמו וחתימתו של המוסר, ותאריך המסירה; וטענות המבקש לליקויים וחוסרים באישור המסירה, אין בהם כשלעצמם כדי להפריך את חזקת המסירה; והמבקש לא פירט כיצד התיעוד החסר הנטען פגם ביכולתו להוכיח שלא קיבל את הדו"ח כדין; ודי גם בכך כדי לדחות את טענותיו.

אשר לתנאי השני, אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהשוטר האוכף ציין בנסיבות הדו"ח: "בהיותי במשמרת אכיפה שגרתית נהגתי בניידת סמויה 15001 בכביש 2 מכיוון צפון לדרום בנתיב נסיעה ימני מבין שניים ולפני ולאותו כיוון נסיעה הבחנתי ברכב הנל אשר מוביל חומרי אלומיניום בתא מטען פתוח כאשר אף אחד מהם לא קשור בכלל והם מתנדנדים כל הנסיעה. ... לציין כי ניגשתי לרכב ושם הבחנתי כי כל חוטי הקשירה קרועים. לציין קשר עין רציף עם הרכב כל זמן ביצוע העבירה ועד עצירתו המוחלטת ...". עולה עם כן, כי השוטר הבחין בוודאות בביצוע העבירה; ואין גם בדברי הנהג לפיהם אמר "אני קשרתי אותם לפני שיצאתי", או בטענות ב"כ המבקש בבקשה, כדי לסתור את האמור בדו"ח; והמבקש לא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"א, 10 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.