1

לפני בקשת הנאשם לפיה מבוקש להורות על דחיית מועד הפקדת רישיון הנהיגה באופן שרישיון הנהיגה אשר לגביו הוטלה פסילה בפועל למשך 8 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית שרוצו זה מכבר, מתוקף גזר דין מיום 09.12.2020, ליום 30.11.2021.

למען השלמת התמונה יובאו להלן העובדות הבאות:

ביום 14.01.2020 הורשע הנאשם, במסגרת הסדר טיעון שגובש בעינינו והוצג בפני בית המשפט, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן, עבירה לפי סעיף 26(2) לפקודת התעבורה - נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

טרם שמיעת הטיעונים לעונש הופנה עניינו של הנאשם אל שרות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו אשר יבחן את התאמת הנאשם לריצוי צו של"צ בהיקף של 100 שעות, בהתאם להסכמת הצדדים במסגרת תמהיל ענישה של הסדר הטיעון.

2

ביום 09.12.2020, לאחר שהתקבל תסקיר חיובי בעניינו של הנאשם, עתרו הצדדים במשוף לאימוץ הסדר הטיעון על כל רכיביו. הנאשם נכח בדיון, אישר את ההסדר ועתר, באמצעות בא כוחו, לדחיית מועד הפקדת הרישיון למשך 45 ימים.

בהתאם לגזר הדין בניתן במעמד הצדדים, לרבות הנאשם עצמו, נעתר בית המשפט לבקשת הנאשם והורה על דחיית מועד הפקדת הרישיון עד ליום 01.02.2021.

ביום 19.04.2021 הוגשה מטעם הנאשם בקשה לדחיית מועד הפקדת רישיון הנהיגה עד ליום 30.11.2021 וזאת לאור העובדה שהנאשם אשר במקצועו רופא, החל את תקופת ההתמחות ולשם כך, כך לדבריו, נחוץ לו רישיון הנהיגה שכן בהעדרו לא יוכל להגיע למקום עבודתו וייאלץ להפסיק את ההתמחות.

לבקשת הנאשם צורפה תגובת המאשימה לפיה, בנסיבות העניין אין מניעה להיעתר לסעד המבוקש ולהורות על דחיית מועד ההפקדה עד ליום 01.11.2021.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת המאשימה ובתיק בית המשפט, יצאה תחת ידי החלטה כדלהלן:

"הבקשה הוגשה ללא אסמכתאות כלשהן התומכות בנימוקיה. לא ברור לי על איזה בסיס נתונים הסתמכה המשיבה/המאשימה עת נתנה את הסכמתה לדחיית מועד ההפקדה ותקופה כה ממושכת וזאת לאחר שהמבקש לא פעל בהתאם לגזר הדין, לא הפקיד את רישיון הנהיגה במועד אלא בסמוך להגשת בקשה זו. על כן, טרם תינתן החלטתי ומבלי שנעלמה מעיני עמדתה של המשיבה/המאשימה, מתבקשת המשיבה/המאשימה להבהיר את עמדתה בשנית".

ובמה הדברים אמורים?

בקשת הנאשם מיום 19.04.2021 הוגשה ללא אסמכתאות כלשהן, לא צורף אישור העסקה קונקרטי ויתרה מזאת לא נמצא בתיק בית המשפט אישור הפקדה התואם למועד הנקוב בגזר הדין - 01.02.2021. בניגוד לנטען בסעיף 1 לבקשת הנאשם מיום 19.04.2021, בית המשפט לא נעתר לבקשה כלשהי בדבר הארכת המועד להפקדת רישיון הנהיגה, כל שהיה על הנאשם להפקיד את הרישיון כחודשיים עובר להגשת הבקשה. הנאשם לא קיים את החלטת בית המשפט, לא הפקיד את הרישיון במועד ופנה לבית המשפט רק ביום 19.04.2021, לאחר שהרישיון הופקד ביום 06.04.2021.

3

ביום 22.04.2021 הוגשה תגובת המשיבה, בצירוף אישור מטעם מרכז רפואי מאיר, לפיו הנאשם משמש במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, סטז'ר לרפואה. בהתאם לאמור בתגובת המאשימה, נטען כי אין מניעה בנסיבות העניין להיעתר לבקשת הנאשם וזאת לאור נימוקי בקשתו מיום 19.04.2021, המאשימה בחנה את הבקשה, הפעילה את שיקול דעתה ובהתאם לסמכותה ניתנה עמדתה החיובית.

הכרעה:

כידוע, הכלל ואף עמדת בתי המשפט לרבות בית המשפט העליון, קובע כי יש לרצות את גזר הדין בסמוך למועד הינתנו. כך גם ריצוי תקופת הפסילה, ראוי שתבוצע בסמוך למועד מתן גזר הדין.

בעניין זה, נפסק בבית המשפט העליון "כי פסילת רישיון נהיגה אינה שקולה לפגיעה בחירותו של אדם עקב עונש מאסר, כך שבעוד שהפגיעה בחירות הפרט מצומצמת באופן יחסי, האינטרס הציבורי בביצוע עונש הפסילה באופן מיידי נותר איתן. לפיכך, נקבע כי בקשה לעיכוב ביצוע או להפסקת ביצוע עונש פסילה תתקבל רק במקרי קיצון (ע"פ 7940/20 מטר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (22.11.2020); ע"פ 2397/10 פרל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (19.4.2010))." (ע"פ 8550/20 אמגד אסכאפי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.12.2020)).

כאמור, בענייננו, נעתר בית המשפט זה מכבר לבקשת הנאשם במעמד מתן גזר הדין והורה על דחיית מועד ההפקדה למשך 45 ימים אך הנאשם לא קיים את החלטת בית המשפט, השתהה בהפקדת רישיון הנהיגה ולאחר למעלה מחודשיים ימים ממועד ההפקדה, הגיש את הבקשה מושא החלטה זו.

בנסיבות אלה ובמיוחד לאור הפסיקה הנהוגה, סברתי שאין מקום להיעתר לסעד המבוקש. יחד עם זאת, מאחר והמאשימה אינה מתנגדת לסעד המבוקש, תומכת בנימוקי בקשת המבקש ומציינת בתגובתה מיום 22.04.2021 שעמדתה מיום 19.04.2021 נותרת בעיינה, הנני נעתר לבקשה ומורה על דחיית מועד ההפקדה ליום 01.11.2021 שעה 10:00, כמוסכם ע"י המאשימה.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אייר תשפ"א, 26 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.