1

טענות הנאשם לעניין אי קבלת ההזמנה, לרבות תצהירו של מקבל דבר הדואר, היו לנגד עיני בית המשפט וחוששני שאין בהם די.

כפי שצוין בהחלטה קודמת, ראוי ונכון היה לצרף פניה מסודרת לרשות הדואר ותשובתה. זוהי ראיה אובייקטיבית חד משמעית המצויה בהישג ידו של הנאשם ומשום מה הוא נמנע מהבאתה בפני בית המשפט. מעבר לכך, לא ברור מדוע דווקא הזמנה לבית משפט מצאה דרכה אל אותו אדם עם שם דומה, ושאר דברי הדואר, לרבות הודעות הקנס - לא. אציין, כי אין טענה כי יתר דברי הדואר הללו נשלחו בטעות אל אותו אדם אחר. מכאן שהתנאי הקבוע בסעיף 130 (ח) לחסד"פ, בדבר סיבה מוצדקת להיעדרות מהדיון לא התמלא.

יחד עם זאת, אין זה התנאי היחיד, וגדול ממנו הוא התנאי בדבר חשש לקיומו של עיוות דין.

2

הגם שרק עתה העלה הנאשם טענת הגנה מפורטת, סבורני כי מטעמי חשש לעיוות דין, יש מקום לבטל את פסק הדין, על מנת לאפשר לנאשם להוכיח את טענתיו בעניין השימוש האסור ברכב, שנעשה לדבריו, ללא ידיעתו או הסכמתו.

מדובר בעבירה חמורה, ואין מקום להנציח הרשעה מקום שהנאשם מעלה הגנה, ולו לכאורה, כנגד הרשעתו זו.

לפיכך, אני מורה כדלקמן:

פסק הדין מבוטל כנגד תשלום הוצאות בסך 1000 ש"ח אשר ישולמו לטובת אוצר המדינה בתוך 30 יום, שאם לא כן יוותר פסק הדין על כנו.

התיק נקבע להקראה ליום 13/7/16 שעה 09:00.

הסניגור יעשה להתייצבות הנאשם ומי שעשה שימוש ברכב במועד נשוא כתב האישום.

הנאשם חייב בהתייצבות אישית שאם לא כן יישפט בהעדרו או יוצא נגדו צו הבאה.

המזכירות תודיע ותזמן.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ו, 15 מאי 2016, בהעדר הצדדים.