1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 21.11.16.

במסגרת פסק הדין הטלתי על המבקש קנס בסך של 750 ₪ וזאת בגין ביצוע עבירת מהירות, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש שלח בקשה להישפט למרכז לפניות נהגים תוך שציין כתובת עדכנית שלו, כפי שהיא מופיעה במשרד הפנים. יחד עם זאת, טען ב"כ המבקש כי המבקש קיבל אישור משטרה בדבר קבלת בקשתו. אולם ההזמנה לדיון לא הגיעה לכתובת , אותה ציין וגם פסק הדין לא הגיע אליו ורק מבירור באינטרנט נודע לו דבר משפטו בהיעדר. ב"כ המבקש צירף אסמכתאות להוכחת טענתו.

2

לטענת ב"כ המבקש, לכתובת שציין הוא קיבל את דבר הדואר מהמשטרה, אולם את ההזמנה לדיון ואת פסק הדין לא קיבל כלל.

לאור האמור, מבקש ב"כ המבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר המבקש, וקביעת דיון חדש.

ב"כ המשיבה צירפה לתגובתה את כתב האישום, הבקשה להישפט ואישור המסירה. אולם לא ציינה את עמדתה לבקשה והשאירה זאת לשיקול דעת בית המשפט.

מהחומר אותו צירפה ב"כ המשיבה, אומנם ניתן לראות כי המבקש שלח את הבקשה להישפט בזמן הקבוע בחוק, אך אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש". לא ברור לי מדוע המבקש לא דרש את ההזמנה לדיון, שכן שלח את הבקשה ואף חיכה להזמנה זו?!.

יחד עם זאת, המבקש כלל לא הציג את עמדתו ביחס לעבירה המיוחסת לו ולא ניתן לדעת מה קו ההגנה אותה רוצה להציג. כמו כן, העונש שהוטל על המבקש הוא קנס בסך 750 ₪ - העונש המקורי שהוטל עליו ולכן לשיטתי לא ייגרם כל עיוות דין באם לא יבוטל פסק הדין.

הנאשם נידון בהעדר כאמור ב- 21.11.16, פסה"ד הומצא לו כבר ימים סבורים ( לא נדרש). לפי החוק, היה לנאשם מנין של 30 ימים להגיש בקשת ביטול, אלא בקשה זו הוגשה רק כעבור כ- 7 חודשים, ולכן רק מסיבה זנ ניתן לדחות את הבקשה.

לאור האמור לעיל, מאחר והמבקש לא נתן סיבה מוצדקת לאי התייצבותו ולא נתן הסבר מדוע עלול להיגרם לו עיוות דין באי העתרות לבקשה, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה על הסף.

משכך, הבקשה נדחית.

מזכירות בית המשפט תעביר תוכן החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ז, 12 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

3