1

הנאשמת מבקשת ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 10.11.15.

הנאשמת זומנה כדין לדיון אך לדבריה לא התייצבה עקב שכחה. אין מדובר בטעם המצדיק ביטול פסק דין. שכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת לב או רשלנות, ולא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור.

לגופו של עניין הנאשמת אינה מקימה חשש ממשי לעיוות דין. טענתה של הנאשמת כי "השוטר לא יכול היה לראות" את העבירה אינה בגדר גרסה של ממש המקימה חשש כאמור, והסברה כי יכולתי לשלם את הקנס המקורי ולגמור עם זה, אף הוא אינו מקים חשש כזה.

הקנס שגזרתי על הנאשמת נקבע על פי שיקול דעתי ואינו בהכרח תואם את הקנס שבברירת המשפט אותה יכולה הייתה הנאשמת לשלם מראש.

יתרה מכך, לו הייתי מבטל את פסק הדין וקובע דיון חוזר בתיק, היה זה רק כנגד חיוב הנאשמת בהוצאות בגין מחדלה והשכחה את מועד הדיון בסכום שבוודאי לא היה נופל מגובה הקנס שנגזר עליה.

2

לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה. הקנס ישולם עד יום 1.2.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ו, 24 דצמבר 2015.