1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש ביום 14.09.2021.

2.     המבקש הורשע בהעדרו, בעבירה מיום 27.08.2020 של נהג חדש צעיר שגילו פחות מ-21 אך הסיע ברכב 5 נוסעים ובמושב שלצידו לא ישב מלווה.

בגזר הדין, הוטלו על המבקש עונשים של 3 חודשי פסילה בפועל (פסילת המינימום הקבועה בחוק), קנס בסך 1,500 ₪ ופסילה מותנית.

3.     ביום 13.07.21 נשמעה כפירת המבקש מפי בא כוחו ונקבע מועד לשמיעת ראיות ביום 14.09.21. ביום 09.09.21 - הוגשה בקשת בא כוח המבקש להשתחרר מייצוג המבקש וצורף לה תצהיר המבקש ובו צויין כי הוא מצטרף לבקשת בא כוחו וכן כי ידוע לו מועד הדיון הנדחה וחובת התייצבותו. בהתאם להחלטתי - שוחרר בא כוח המבקש מייצוגו וקבעתי כי התייצבות המבקש לדיון חובה וכי אם לא יתייצב - ידון בהעדרו.

4.     לטענת המבקש לא התייצב לדיון שכן סבר כי בתיק זה גובש הסדר כמו בתיקים אחרים אשר טופלו על ידי עורך דינו. עוד טען כי לא ידע אודות מועד הדיון ועת חתם על תצהירו סבר בטעות כי חתם על קבלת תיקים אחרים. לא פורטו טענות הגנה לגוף האישום - למעט הטענה הכללית כי לו טענות אובייקטיביות כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

5.     המשיבה התנגדה לבקשה לאור תצהירו לפיו ידע על מועד הדיון וחובת התייצבותו.

דיון והחלטה

6.     בעת הדיון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן שלא בנוכחות המבקש, על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד - סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש.

השני - אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03)).

2

בחנתי את טענותיו של המבקש:

7.     בנוגע לטענת המבקש כי לא התייצב לדיון שכן טעה להבין תוכן תצהירו עליו חתם - מצאתי טענה זו לא סבירה - המבקש ביקש לשחרר את עורך דינו מייצוג וציין כי ידוע לו כי אין מקום לדחיית הדיון.

יתרה מכך, המבקש טען בבקשתו כי לא ידע על מועד הדיון - טענה העומדת בסתירה לתצהירו.

8.     בנוגע לטענת המבקש כי בפיו "טענות אובייקטיביות כנגד הכרעת הדין וגזר הדין" - טענה כללית זו אינה מבססת טענה לעיוות דין.

ככלל, על מנת לבטל פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם, משום חשש לעיוות דין, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להוביל לשינוי תוצאות פסק הדין (ראו, רע"פ 8427/17 סאלם נ' מדינת ישראל (25/03/18); רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.2017)).

9.     בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו לביטול פסק דין כדבר בשגרה. בקשה זו הוגשה בשיהוי ניכר - כ-5 חודשים לאחר מתן פסק הדין - ואין הסבר לשיהוי בהגשתה.

ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

      "לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת     הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע  418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279]. על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט         עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול     של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור     הממתין ליומו בבית המשפט".

10.לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ומשלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, לאור השיהוי הניכר ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

11.הבקשה נדחית.
5129371

12.54678313המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשפ"ב, 31 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.