1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 11.2.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה ברכב שאינו תקין, ונגזר עליו קנס בסך 1,300 ₪.

3.         המבקש טען כי הגיש בקשה להישפט ומעולם לא קיבל הזמנה לדיון ואף לא קיבל את כתב האישום. טען כי לא חתם על אישור או מסמך כלשהו בכל הנוגע להזמנה לדיון. טען כי נודע לו אודות הדיון רק כאשר קיבל דרישה לתשלום חוב מהמרכז לגביית קנסות בתוספת פיגורים. טען כי לא ביצע העבירה המיוחסת לו וביקש לקבל את יומו בבית המשפט.

4.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי המדובר בדו"ח אשר נמסר למבקש ביד מיד לאחר ביצוע העבירה, ועל כן אל לו לטעון כי לא קיבל את כתב האישום. עוד טען כי אישור המסירה חזר בחתימתו של המבקש.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

7.         מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נמסר לידי המבקש והוא אישר קבלת דבר הדואר בחתימתו. בנסיבות אלה, בוצעה מסירה כדין ואין בידי לקבל טענת המבקש כי לא ידע אודות הדיון.

            כמו כן, מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי פסק הדין הודבק על דלת ביתו של המבקש לאחר ביקור שלישי במקום, בתאריך 26.2.19. מכאן שהמבקש אף לא הגיש הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

8.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ט, 30 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.