לפניי בקשה להורות על חישוב הפסילה שהוטלה על המבקש בגזר דין מיום 17.07.22 (להלן: "גזר הדין").

כבר עתה יצויין כי עונש הפסילה של המבקש עוכב מיום פסק הדין, כך שהמבקש יוכל להפקיד רישיונו או תחליף רישיון עד ולא יאוחר מיום 17.10.22.

ביום 18.10.22 עוכב עונש הפסילה עד להחלטה אחרת, וביום 06.11.22 עונש הפסילה עוכב עד ליום 01.12.22.

ביום 17.07.22 נגזר דינו של המבקש בתיק שבכותרת, והוטל עליו, בין היתר, עונש פסילה בפועל לתקופה של ארבעה חודשים בניכוי 15 ימי פסילה מנהלית אשר רוצו זה מכבר (להלן: "עונש הפסילה").

בהתאם לבקשת ב"כ המבקש, המועד לתחילת ריצוי עונש הפסילה נדחה עד ולא יאוחר מיום 17.10.22.

הובהר בגזר הדין שניתן בנוכחות המבקש, כי עליו להפקיד רישיון נהיגה או תחליפו במזכירות בית המשפט.

ביום 09.10.22 הוגשה בקשה להארכת המועד להפקדת רישיון הנהיגה של המבקש.

ביום 18.10.22, המבקש הפקיד במזכירות בית המשפט תצהיר שהינו תחליף להפקדת רישיון נהיגה, כאמור לעיל.

בהתאם לתצהיר שהופקד, נכון למועד הפקדתו, לא היה בידי המבקש רישיון נהיגה להפקדה.

בהתאם להחלטתי מיום 18.10.22 עונש הפסילה עוכב עד להחלטה אחרת.

בהחלטה מיום 06.11.22, נעתרתי חלקית לבקשת המבקש מיום 09.10.22, ודחיתי את המועד לתחילת עונש הפסילה עד ולא יאוחר מיום 01.12.22, ונקבע, כי על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה או תחליף רישיון נהיגה.

יודגש כי, חרף החלטתי מיום 06.11.22, המבקש לא ביצע כל הפקדה.

המבקש אמנם הפקיד תצהיר ביום 18.10.22 לפיו אין בידיו רישיון נהיגה, אלא שתצהיר זה כוחו אינו יפה ליום 01.12.22, והיה על המבקש להפקיד תצהיר חדש, וזאת בהתאם להחלטתי מיום 06.11.22, כאמור.

לפנים משורת הדין, תנוכה התקופה שמיום הגשת התצהיר- 18.10.22 עד ליום 06.11.22. באשר ליתר רכיבי הבקשה- ברי כי זו נדחית.

המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה או תחליף רישיון נהיגה, עד ולא יאוחר מיום 01.03.23, אז ירצה את יתרת תקופת הפסילה.

ההחלטה תומצא לצדדים

ניתנה היום, כ"ח שבט תשפ"ג, 19 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.