1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

1.         לנאשם נרשמה הזמנה לדין שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר ( 83 קמ"ש בדרך עירונית בה מותרת מהירות עד 50 קמ"ש) ותוך שרישיון הרכב בו נהג פקע מעל 6 חודשים. משלא התייצב הנאשם לדיון שנקבע בתיק ליום 10.7.16 -נשפט בהיעדרו.

2.         בבקשה זו הנאשם אינו חולק כי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. טענתו מתמקדת בכך שבמועד הדיון נבצר ממנו להתייצב עקב מצבו הרפואי שנגרם בעקבות ת"ד בה היה מעורב. לביסוס טענה זו צירף הנאשם אישור מחלה מקופ"ח לפיו הנאשם אינו מסוגל לעבוד מ-10.7.16 עד 14.7.16. אישור זה נחתם ביום 18.7.16 ולא מצוינת בו הסיבה לכך שהנאשם אינו מסוגל "לעבוד". עוד צירף הנאשם אישור מחדר המיון של בי"ח וולפסון מתאריך 5.7.16 המציין כי הנאשם התקבל בעקבות ת"ד. לא מצוין תאריך שחרור.

3.         התביעה מתנגדת לבקשה.

2

דיון והכרעה

4.         לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה מן הטעם שהנאשם לא הראה הסבר סביר לאי התייצבותו לדיון. כאמור, הדיון בעניינו של הנאשם התקיים ביום 10.7.16. ביום 5.7.16 אירעה לנאשם ת"ד ובעקבותיה הוא התקבל באותו יום למיון בבי"ח וולפסון, כעולה מן האישור שצירף. הנאשם לא צירף אישור מבי"ח וולפסון על מועד שחרורו מבית החולים ולא העלה טענה בעניין זה בתצהיר שהיה מקום לצרף לבקשה. נמצא, כי אין באישור בית החולים אסמכתא לכך כי במועד הדיון בעניינו לא היה הנאשם כשיר להתייצב לדיון מפאת אשפוזו או מפאת מצבו הרפואי. אישור כזה מצוי לכאורה - ולכאורה בלבד - במסמך של קופת החולים אולם לטעמי משקלו של מסמך זה הוא כמשקל נוצה שכן אין זה מתקבל על הדעת כי ביום 18.7.16 יקבע גורם רפואי למפרע, כי הנאשם לא היה כשיר לעבודה בין הימים 10.7.16 עד 14.7.16 וזאת מבלי לציין באישור את הסיבה הרפואית לחוסר יכולת הנאשם "לעבוד" ומבלי שבדק "בזמן אמת" את הנאשם. אשר לטעם ביטול פסק הדין שעניינו מניעת עיוות דין, נחה דעתי כי משהודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום ולא טען כל טענה בעניין העונש שהושת עליו כי אין לא מתקיים טעם זה בנסיבות המקרה.

5.         לאור כל האמור, משלא הובהר כי במועד הדיון לא היה יכול הנאשם להתייצב לדיון עקב מצבו הבריאותי ומשלא ניתן טעם מספק אחר לביטול פסק הדין מצאתי לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ו, 29 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.