1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 17.6.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של עצירת רכב בניגוד לתקנה 72(א)(4) לתקנות התעבורה ונגזר עליו קנס בסך 400 ₪.

3.         המבקש טען כי עקב תאונת דרכים באוטובוס נפל ואושפז בבית חולים רמב"ם ועל כן לא יכול היה להתייצב לדיון וצירף אישור מחלה. טען כי ביום מתן הדו"ח מכוניתו הייתה במוסך. ציין כי הוא מתקיים מקצבת נכות וביקש להתחשב במצבו הכלכלי.

4.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי התיק נדון בתאריך 13.11.18 ולכן האישור שצירף המבקש אינו רלוונטי.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         המבקש אינו חולק על כך כי זומן לדיון כדין אלא שלטענתו לא התייצב לדיון משום ששהה בחופשת מחלה עקב תאונת דרכים שעבר, וצירף אישור מחלה לתאריכים 16.6.19-19.6.19. גם בנסיבות מצערות אלה, יכול היה המבקש להגיש הודעה לבית המשפט, באמצעות מי מטעמו, בזמן "אמת" או לאחר סיום תקופת המחלה, דבר שלא נעשה. עם זאת, המבקש הגיש הבקשה כאן זמן קצר יחסית לאחר שנשפט בהעדרו.

8.         מעבר לכך, המבקש העלה טענות הגנה באשר לנסיבות ביצוע העבירה. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, ובשים לב למצבו הכלכלי לא מצאתי לנכון לחייבו בהוצאות. עוד נתתי דעתי לכך כי בקשה קודמת שלו לביטול פסק דין התקבלה בהסכמת ב"כ המאשימה.

9.         לאור האמור, אני מורה על ביטול פסק הדין, על כל החיובים הנובעים ממנו.

            נקבע להקראה ליום 24.9.19 בשעה 10:30.

            מובהר לנאשם כי התייצבותו חובה, אחרת יישפט בהיעדרו.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.