1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13.11.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל שחצה במעבר חציה להשלים את החציה בבטחה, ונגזר עליו קנס בסך 600 ₪.

3.         המבקש טען כי לא יכול היה להתייצב לדיון עקב נכותו וציין כי לא יכול היה לצאת מהבית במשך יומיים, וצירף תעודת נכות.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא צורף מסמך התומך בבקשה. טענה כי המבקש לא התייצב לדיון ואף לא הגיש בקשת דחייה או הודיע בדרך אחרת כי הוא מבקש דחיית הדיון.

5.         בהחלטתי מיום 3.12.18 קבעתי כי עמדת המשיבה תועבר לידיעת המבקש אשר יגיש התייחסותו בצירוף תצהיר ערוך כדין בתוך 14 יום. לאחר שהמבקש לא קיים החלטתי נתתי החלטה נוספת ביום 20.12.18, לפיה על המבקש להגיש התייחסותו בצירוף תצהיר בתוך 7 ימים, שאחרת תינתן החלטה על סמך החומר המצוי בתיק.

2

6.         בתצהיר שהגיש המבקש ביום 24.12.18, פירט כי בניגוד לטענת המאשימה כי לא צירף מסמך התומך בבקשה, הרי שביום בו הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין, צילמה פקידת בית המשפט את תעודת הנכה שברשותו וזה צורף לבקשה. טען כי לא התייצב לדיון מאחר והיו לו כאבים ברגליים ולא יכול היה לצאת מביתו, ולאחר מספר ימים ניגש לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הדין. טען כי הוא כופר באשמה וכי הוא נתן להולכי הרגל מספיק זמן לעבור במעבר חציה. ביקש לקבל יומו בבית המשפט, בהיותו אדם נכה אשר הרכב משמש עבורו כרגליים.

7.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

8.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

9.         המבקש טען כי לא התייצב לדיון מאחר וסבל מכאבים ברגליו וצירף תעודת נכה אך לא הציג אישור מחלה רלבנטי ליום הדיון המאשר כי נבצר ממנו להתייצב לדיון אשר היה קבוע בעניינו. מעבר לכך, גם בנסיבות בהן נבצר מאדם להתייצב לדיון בבית המשפט, יכול הוא להגיש בקשה בעצמו או באמצעות מי מטעמו לדחיית מועד הדיון טרם המועד הקבוע. עם זאת, נתתי דעתי לכך כי המבקש הגיש הבקשה מספר ימים לאחר מועד הדיון ועוד בטרם קיבל ההודעה על פסק הדין.

10.       מעבר לכך, המבקש כפר בביצוע העבירה והעלה טענות הגנה אפשריות בנוגע לנסיבות ביצוע העבירה. בנסיבות אלה אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

11.       סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסכום של 300 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 28.1.19 שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.

3

עם ביטול פסק הדין ייקבע מועד לדיון הקראה.

            המזכירות תודיע לצדדים.

            לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.