1

הבקשה נדחית.

המדובר למעשה, בבקשה חוזרת לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשמת ולהלן נימוקי הדחייה:

ביום 24/9/17, נשפטה הנאשמת בהיעדרה כדין בגין עבירת ברירת קנס מיום 30/1/17 והושת עליה הקנס המקורי בגין העבירה, בסך 1500 ₪.

ביום 13/12/17, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרה, אשר בעקבותיה, ניתנה החלטה המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 12/4/18.

ביום 11/4/18 הגישה המבקשת בקשה לדחיית דיון וניתנה החלטה המורה על דחיית הדיון ליום 24/4/18. ביום הדיון, לא היה ברור באם הנאשמת מודעת לדיון, למרות שמדובר היה בבקשה שהגישה המבקשת בעצמה והיה עליה לברר גורל ההחלטה בעניין ולמרות זאת ובכדי לתת למבקשת הזדמנות נאותה לטעון טענותיה בפני ביהמ"ש, ניתנה החלטה לדחות את הדיון ליום 4/6/18 ובהמשך, נדחה הדיון ליום 28/6/18. ביום 3/6/18, ולפי נט המשפט, הודע לנאשמת תאריך הדיון.

ביום 28/6/18, בחרה המבקשת שלא להתייצב שוב וניתנה החלטה המוחקת את בקשתה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה. עוד באותה החלטה, בוטלה ריבית הפיגורים והוארך המועד לתשלום הקנס המקורי שנקבע.

2

היום, 5/7/18, הגישה המבקשת אשור מחלה שהוצא ביום 28/6/18, יום הדיון בו נמחקה בקשתה, בגין כך שחלתה בין התאריכים 25-29/6/18 והוסיפה במלל על גבי אשור המחלה כי הייתה חולה ומבקשת לקבוע דיון חדש בעניינה.

לא ברור מדוע לא הגישה המבקשת בקשה לדחיית הדיון בשל מחלתה סמוך למועד הדיון או אפילו ביום העוקב לו.

אשור המחלה שהוצג לקוני ולא מפורט באופן כזה שיאפשר התרשמות כנה ממנו.

זאת ועוד, העונש שניתן בגזר הדין המקורי שניתן בהיעדר מאוזן שכן נגזר על המבקשת לשלם אך את סכום הקנס המקורי בגינו ביקשה להישפט.

משבקשת המבקשת חצתה זמנים וביהמ"ש נדרש לה פעמים רבות - הוחלט בזו הפעם כי אין מקום להמשיך ולהידרש לה גם הפעם וכי יש לקבוע שהגיעה העת לתום ההליך שהוגש בפניי, תוך הבנה כי יש מטרה לסופיות הדיון.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.