1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13.11.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לתמרור 422 ונגזר עליו קנס בסך 600 ₪.

3.         המבקש טען כי זומן לדיון ליום 9.5.18 והתייצב לדיון אולם נמסר לו כי בשל טעות לא נפתח הליך ויש להמתין לקבלת זימון חדש. טען כי לא קיבל זימון לדיון שהתקיים ביום 13.11.18. בנסיבות אלה ביקש לקבל יומו בבית המשפט ולהורות על ביטול פסק הדין.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וצירפה אישור מסירה שחזר בציון "לא נדרש".

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה.

יצוין כי מועד הדיון כפי שמצוין בטופס הזמנה לדין הוא 13.11.18, וטענת המבקש כי זומן אך לדיון ביום 9.5.18, אינה מבוססת.

8.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין.

עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

הנאשם ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 27.1.19.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

3

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.