1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין ואינו מכחיש כי ידע על הדיון בעניינו מראש.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

2

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע חזר על הלכות אלו בע"פ 5135/08 אלאפיניש סלים נגד מדינת ישראל בהחלטה מנומקת ומנחה ובית המשפט העליון חזר וביסס הלכות אלה רק לאחרונה

ברע"פ 8417/17 אמנון סאלם נגד מדינת ישראל.

במקרה שבפני המבקש טען שלא חש בטוב ביום המשפט (כאבי גב תחתון לדבריו) וצרף אישור רפואי לטיעוניו.

אדגיש כי האישור הרפואי נושא תאריך הנפקה 22.2.18 (יום לאחר מועד הדיון) ואין בו כל מידע רפואי ממשי היכול להסביר את מצבו הרפואי של המבקש ביום הדיון עצמו. המדובר באישור רפואי רטרואקטיבי.

לא הבנתי מדוע המבקש לא הגיש בקשת דחייה ביום הדיון או יומיים לפניו עת כבר ידע כי לא יוכל להתייצב (ככל שמצבו הרפואי היה כה חמור).

בנוסף, לא כוללת הבקשה כל נימוק המסביר מדוע נגרם למבקש עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

המדובר בעבירת קנס (עבירת מהירות), לגביה נגזר על המבקש עונש המינימום הקבוע בחוק.

לא מצאתי בבקשה כל נימוק המראה כי העבירה לא בוצעה על ידי המבקש או כי רף הענישה שנגזרה אינו סביר.

המדינה התנגדה לבקשה ולאחר שקראתי את נימוקיה, אני מחליט לקבל את עמדת המדינה.

הבקשה נדחית.

להודיע לצדדים תוכן ההחלטה.

ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים.

3

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ח, 01 מאי 2018, בהעדר הצדדים.