1

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 17.1.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של שימוש בטלפון נייד בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 18.4.16, ונגזר עליה קנס בסך 1,000 ש"ח.

3.         המבקשת טוענת כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיה וכי נודע לה קיומו של פסק דין רק עם קבלתו לידיה באמצעות הדואר. טוענת כי שינתה מקום מגורים וככל הנראה בנסיבות אלה לא קיבלה הזימון לידיה. כופרת בביצוע העבירה וטוענת כי קיימים כשלים ראייתיים בתיק אותם פירטה בבקשתה.

4.         המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" אשר מהווה אישור מסירה כדין. כמו כן טענה ב"כ המאשימה כי השוטר הבחין במבקשת מחזיקה בטלפון ומתגובתה הראשונית לשוטר אף עולה הודאה בביצוע העבירה. בהתאם להחלטתי, צורף עותק הדו"ח.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו.

7.         משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/16 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקשת לא הפריכה את חזקת המסירה. ככל שהמבקשת שינתה מקום מגוריה ולא טרחה לעדכן על כך כנדרש, אין לה להלין אלא על עצמה.

8.         מעבר לכך, בשים לב לטיעוני המבקשת, עיינתי "בנסיבות המיוחדות" שבדו"ח לרבות תגובתה הראשונית של המבקשת "רק רציתי לשמוע שיר" ואיני סבורה כי במכלול הנסיבות ייגרם למבקשת עיוות דין כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. בנוסף, לא מצאתי כי העונשים שנגזרו על המבקשת חורגים ממתחם הענישה הראוי.

9.         לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה.

10.       בנסיבות אלה, ההחלטה על עיכוב ביצוע גזר הדין מבוטלת.

הנאשמת תשלם הקנס עד ליום 1.8.17.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים ותוודא קבלתה בידיהם.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ז, 25 יוני 2017, בהעדר הצדדים.