1

1.      בתאריך 15.6.20 קבעתי כי הנאשם הפקיד את רישיונו בתאריך 14.7.19, זאת לאחר ששמעתי את עדותו לפיה הפקיד את רישיונו במעמד החתימה על כתב ההתחייבות, עדות אשר התיישבה עם מועד החתימה על כתב ההתחייבות (14.7.19) המצוי בתיק בית המשפט.

2.      המאשימה לא השלימה על החלטתי זו, ובקשה לעיין בה מחדש נוכח העובדה שבתאריך 8.8.19 נשלחה לנאשם הודעה לפיה עליו לחתום על ההתחייבות, וזו נסרקה לתיק רק בתאריך 11.8.19. בנסיבות אלו טענה, שלא ייתכן שהנאשם חתם על ההתחייבות והפקיד את רישיונו כבר בתאריך 14.7.19. הנאשם מתנגד לבקשה וטען שאין מקום להתערב בהחלטה.

3.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור שדין הבקשה להידחות וזאת ממספר טעמים:

עדותו של הנאשם בפניי לא נסתרה, נתתי בה אמון והיא נתמכה בכתב ההתחייבות אשר לפחות לכאורה נחתם ביום 14.7.19. יודגש, שמדובר במסמך של בית המשפט ולא במסמך שנערך על ידי הנאשם.

אמנם בתאריך 8.8.19 נשלחה לנאשם הודעת מזכירות לפיה הוא לא חתם על כתב ההתחייבות, אך מאוד ייתכן שמקורה בטעות מזכירות, בפרט נוכח העובדה שקיים מסמך מפורש של בית המשפט בו נרשם כי הנאשם חתם על ההתחייבות בתאריך 14.7.19.

מעבר לנדרש, גם אם הייתי מקבל את טענת המאשימה, וקובע שההתחייבות נחתמה רק ביום 8.8.19, ומועד זה היה נקבע גם כמועד הפקדת הרישיון, הרי שבכל מקרה תמה תקופת הפסילה.

2

4.      בשולי הדברים ייאמר, כי מדובר בבקשה קנטרנית ומיותרת, המהווה ניסיון ל"מקצה שיפורים", המצדיקה לטעמי הטלת הוצאות על המאשימה. לפנים משורת הדין והעובדה שהנאשם לא עתר להוצאות, אמנע מכך.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט' אב תש"פ, 30 יולי 2020, בהעדר הצדדים.                         /