1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 17.6.2018 בהעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זימונו כדין. על הנאשם הוטל קנס המקור בסך 250 ₪ בגין עבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה.

2.      מהבקשה עולה כי המבקש הגיש בקשה להישפט בטווח הזמנים הקצוב (90 יום) וכי ביקש מפורשות שהזימון לדין יישלח לת.ד. 116 אצל עו"ד יחיא מאמון. דא עקא כי הזימון נשלח שלא כבקשתו - לכתובת ת.ד. 120. נטען כי המבקש כלל לא ידע כי נשלח לו הזימון ומכח השוני המהותי בפרטי הנמען, בניגוד לבקשתו המפורשת, נסתרת חזקת המסירה כדין ויש להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהסתמך על אישור המסירה הנ"ל.

3.      המשיבה מתנגדת לבקשה וזאת בעיקר נוכח השיהוי הניכר בן 4 השנים וחצי. נטען כי היה על המבקש לבדוק מה עלה בגורל בקשתו להישפט וכי השיהוי הממושך אינו מצדיק קבלת הבקשה.

4.      לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5.      מועד האירוע: 28.8.2017. תם תקופת הגשת הבקשה להישפט: 26.11.2017. הבקשה להישפט הוגשה ביום 4.11.2017. מכאן שהוגשה בזמן וללא איחור.

6.      באשר למסירה כדין - מעיון בבקשה להישפט עולה כי המבקש פנה למפנ"א פניה ממוקדת ומפורטת כי הזימון ישלח לכתובת עו"ד מאמון ת.ד. 116. דא עקא כי מעיון באישור המסירה עולה כי הזימון לא נשלח לכתובת המבוקשת.

7.      מאחר שמעמדת המשיבה לא ניתן כל הסבר לשליחה לכתובת לא נכונה. "מאחר שהמבקש רשאי היה להסתמך על כך כי הזימון ישלח לכתובת בא כוחו, כפי שצוין בבקשה להישפט, הרי שבהעדר הסבר טוב אחר, אין מנוס מהמסקנה כי יש בדבר כדי להוות סיבה מוצדקת לאי הופעה" וראה לענין זה עפ"ת (מחוזי חיפה) 2017-08-22 זאיד נ' מדינת ישראל מיום 20.09.2022.

8.      אכן, השיהוי משמעותי ושומה היה על המבקש לעקוב אחר בקשתו להישפט. אולם חזקת המסירה הופרכה וקיים חשש לעיוות דין נוכח השלכות ההרשעה אל מול טענת ההגנה. שיקולים אלה הינם ביסוד הליך ביטול פסק הדין ויש בהם כדי לגבור על טענת השיהוי לבדה.

9.      אשר על כן אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 17.06.2018.

10.  נקבע להקראה ליום 23.3.23 בשעה 11:30.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ג, 19 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.