1

הבקשה וטענות הצדדים

1.      לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדרו של המבקש בתאריך 24.12.20 בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית. לטענת המבקש הוא לא קיבל את ההזמנה לדיון. בנוסף המבקש כפר בעובדות כתב האישום וטען שלא ביצע את העבירה שיוחסה לו, ובהתאם ייגרם לו עיוות ככל שפסק הדין לא יבוטל.

2.      המשיבה מתנגדת לבקשה לאור קיומו של אישור מסירה.

דיון והכרעה

3.      מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי לנאשם נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום. בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מדובר בהמצאה כדין. יצוין כי ההזמנה נשלחה לכתובתו של המבקש על פי כתב האישום . בנוסף אישור המסירה חתום על ידי המבקש עצמו שם מולאו שם הדוור, חתימתו, ותאריך. בנסיבות אלו המבקש לא הוכיח אף לא לכאורה, כי לא קיבל את ההזמנה בנסיבות שאינן תלויות בו.

4.      גם לגופו של עניין, המבקש לא העלה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. אמנם המבקש טוען שלא ביצע את העבירה, אך לא די בכפירה כללית כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ראה בהקשר זה רע"פ 2474/18 ‏ ‏ יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל שם נקבע כי :"בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה".

2

מעבר לנדרש, מעיון בדו"ח המקורי אשר הוגש לבית המשפט עולה כי המבקש לא כפר במיוחס לו ותגובתו במעמד קבלת הדו"ח הייתה: "הטלפון היה בין הרגליים שלי והוא נפל אני הרמתי אותו, עשיתי טעות בבקשה תסלח לי, תגובה משנית: נפל לי הנרתיק והרמתי אותו ביד שמאל", ומדובר לכל הפחות ב"ראשית הודיה".

5.      אשר לעונש, אמנם על המבקש הוטל קנס הגבוה ב- 200 ₪ מברירת המשפט, אך נוכח עברו התעבורתי אשר כולל 35 הרשעות קודמות ביניהן עבירה דומה משנת 2016. לא מדובר בענישה מכבידה.

6.      לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

7.      הבקשה נדחית. להודיע לצדדים.

8.      הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום.

ניתנה היום, י"ח שבט תשפ"א, 31 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.