לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 02.10.22 (להלן: "פסק הדין").

המבקש, באמצעות בא כוחו, טוען כי אי התייצבותו לדיון בשל טעות.

עוד נטען, כי למבקש טענות הגנה אשר עשויות להוביל להקלה משמעותית בעונש, ככל שפסק הדין יבוטל.

בנוסף, צוינו נסיבותיו האישיות של המבקש.

המשיבה התנגדה למבוקש.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

בתיק בית המשפט סרוק אישור מסירה של הזימון לדיון, שנמסר לידי המבקש ביום 17.04.22. המבקש אינו כופר בכך שקיבל את הזימון לדיון, אלא טוען כי לא התייצב לדיון מפאת שגגה.

לפיכך, חזקת המסירה הנקובה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 לא נסתרה.

המבקש טוען כי באמתחתו טענות המגבשות חשש לעיוות דין, אלא שהמדובר בטענה כללית ולא מנומקת, ולפיכך אינה עולה כדי חשש לעיוות דין, המצדיק ביטולו של פסק הדין (ראה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח').

בנוסף, רצונו של המבקש, כשלעצמו, להימנע מביצוע אמצעי תיקון, אשר הוטלו עליו ע"י משרד הרישוי, אינו נמנה בין העילות המצדיקות ביטול פסק דין שניתן בהיעדר (ראה רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל).

יש לציין כי המבקש טוען כי שלילת רישיונו ע"י משרד הרישוי תהווה פגיעה קשה בפרנסתו, אלא שטיעון זה אינו עולה כדי חשש לעיוות דין (ראה ע"פ 6859/07 אלפונסו נ' מדינת ישראל).

בנוסף יצוין כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כחודשיים וחצי לאחר שניתן פסק הדין בהיעדר, וזאת, כאמור, כאשר המבקש אינו מכחיש ידיעה על אודות מועד המשפט, כך שלמצער היה עליו להגיש את הבקשה בתוך פרק הזמן הנקוב לשם כך בדין, ולעניין זה כאשר אין הסכמה מטעם המשיבה, ניתן להורות על דחיית הבקשה ולו מטעם זה בלבד.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

פסק הדין שניתן ביום 02.10.22 יוותר על כנו.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס שהוטל ישולם עד ולא יאוחר מיום 26.03.23.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, ב' טבת תשפ"ג, 26 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.