1

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום על כך שבתאריך 22.11.19 בשעה 10:15 בצומת שדרות דיין משה ובסקינד נדב ראשון לציון נהג ברכב מ.ר. 21960501 והסיע ילד שמלאו לו 3 שנים אך טרם מלאו לו 8 שנים, כשהילד אינו רתום במושב בטיחות או במושב מגביה, בהתאם לגובהו ומשקלו של הילד, בניגוד לתקנה 83 א' (ב) (2) לתקנות התעבורה.

התיק היה קבוע להקראה ליום 18.2.20.

בתאריך 17.2.20 הגישה עו"ד ג'ני חבשי בקשה לדחיית מועד לדיון בטענה כי ב"כ המבקש נמצא בחו"ל. באותו יום ניתנה החלטה: "לא צורף ייפוי כוח. הבקשה תידון בעת הדיון. התייצבות הנאשם חובה אחרת בית משפט רשאי לשפוט אותו בהעדר".

המבקש/ב"כ לא התייצבו לדיון ובתאריך 18.2.20 נשפט המבקש בהעדרו ונגזר עליו קנס בסך 1,200 ₪ ופסילה על תנאי 3 חודשים למשך 3 שנים.

2

בגזר הדין צוין עברו התעבורתי של המבקש מכביד ובעברו עבירות חוזרות בגין אי חגורת בטיחות (הרשעות קודמות: 2, 6, 17, 20, 33 ו- 34).

כאמור, הוגשה בקשה לביטול פסק הדין על ידי ב"כ המבקש בצירוף תצהיר המבקש כאשר הטענה העיקרית היא שלא בוצעה המצאה כדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות המבקש, עיינתי בתצהירים של המבקש, מצאתי לדחות את הבקשה.

אין מחלוקת כי המבקש/ב"כ ידעו על מועד הדיון כי הוגשה בקשה לדחיית מועד לדיון.

טענת המבקש כי לא בוצעה מסירה כדין, איננה רלוונטית לאור העובדה כי הוא באמצעות ב"כ הגישו בקשה לדחיית הדיון.

אוסיף, כי הגשת בקשה לדחיית מועד הדיון לא מהווה דחייה אוטומטית של המועד בייחוד כאשר בית משפט בהחלטתו מיום 17.2.20 ציין כי התייצבות המבקש לדיון חובה כי אחרת בית משפט ראשי לשפוט אותו בהעדרו.

עוד אציין, כי המבקש לא מעלה כל טענה לגופו של עניין והעונש שהוטל עליו לא רק שעומד במתחם הענישה ברף הנמוך אלא שמקל עם המבקש, וזאת לאור עברו התעבורתי המכביד הכולל עבירות רבות חוזרות.

מכל הנימוקים הנ"ל, הנני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אב תש"פ, 03 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.