1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.6.22, ונדון לקנס המקורי הקבוע בצדה של העבירה בגינה נשפט.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, על פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט, הזמנה לדין נמסרה ביום 5.12.21 למבקש "לידי הנמען הרשום", וחתימת המקבל מופיעה על אישור המסירה; כך שקיימת אינדיקציה ברורה לזימון המבקש לדיון בו נשפט בהיעדרו. אלא שלטענת המבקש, ביום 21.6.22-יומיים לפני הדיון הוא שב מחו"ל, ולא חש בטוב ונשאר בביתו בבידוד עד ליום 26.6.22, והודיע על כך למרכז המידע. טענה זו נטענה ללא כל אישור רפואי, ולכן לא אוכל לקבלה. משאלו פני הדברים, לא הוכח כי היתה הצדקה להיעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

2

יתרה מכך, וזה העיקר, בנסיבות שלפניי אני סבורה כי אין הצדקה שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה ברכב כשהשמשה לצד מושב קדמי כוסתה או צופתה; ועל פי הנאשם, הרכב נקנה מהחברה עם חלונות כהים מאחור ומקדימה; כך שהנאשם אינו חולק ומאשר למעשה את עובדות כתב האישום, ומשכך אין אני רואה בסיס לחשש בדבר עיוות דין מטעם זה.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אב תשפ"ב, 16 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.