1

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

הנאשם, ביקש להישפט בגין דו"ח ברירת קנס שעניינו עבירת מהירות (נהיגה במהירות של 139 קמ"ש בדרך בינעירונית בה המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש), וההקראה בתיק נקבעה ליום 6.11.18. בתאריך זה, לאחר שהנאשם, או מי מטעמו לא התייצב לדיון, הוא נשפט בהיעדרו ונדון לקנס בסך 1750 ₪.

כיום עותר הנאשם לבטל את גזר הדין שניתן בהיעדרו וטוען כי לא התייצב לדיון עקב טעות משרדית לאחר שקיבל את הזימון אך רשם בטעות את הדיון ליום 18.11.18. עוד מוסיף וטוען המבקש כי הוא כופר באמור בכתב האישום וכי יש לו טענות הגנה טובות.

המאשימה מתנגדת לבקשה שכן המבקש זומן כדין לאחר שמי מטעמו חתמה על אישור המסירה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי אין היא מגלה עילה אמיתית לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ולפיכך דינה להידחות.

2

כידוע, שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם" [רע"פ 1446-14 ריאד אסדי (פורסם בנבו) ור' לאחרונה רע"פ 9109/17 מקסים סדובוי (פורסם בנבו)].

משכך, לא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו לדיון.

באשר לטענה השניה בדבר חשש לעיוות דין, המבקש לא פירט בבקשתו את נימוקי הגנתו הנטענת וכידוע "משנמנע המבקש מלפרט בפני בית המשפט לתעבורה את הנימוקים התומכים בטענתו כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אין לקבל את טענתו הכללית כי הוא לא זכה לקבל את יומו בבית המשפט" (רע"פ 9019/17 מקסים סדובוי הנ"ל).

לאור כל האמור לעיל, היות שמצאתי שלא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו, ובהיעדר חשש לעיוות דין, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ט, 22 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.