1

לפניי בקשה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 02.12.21 , וכן לקבוע דיון במעמד הצדדים.

המבק'ש, באמצעות בא כוחו, טוען כי לא התייצב לדיון היות שלא היה מודע לבקשות הדחייה שהוגשו מטעמו של מייצגו הקודם, וודאי שלא היה מודע לכך שזה האחרון איננו מתייצב לדיונים.

עוד נטען, כי המבקש סביר כי סנגורו הקודם "יסיים את ההליך בצורה היעילה והמכובדת ביותר". המבקש הוסיף כי מיד עם היוודע לו דבר העונש שהוטל עליו בהיעדר התייצבותו לדיון, פנה לבא כוחו הנוכחי, ופרש לפניו את השתלשלות העניינים, ולפיה סנגורו הקודם מעולם לא הציג לפניו כל בעיה הכרוכה בניהול התיק.

עוד נטען, כי הסיבה בגינה המבקש נשפט בהיעדר נעוצה בסנגורו הקודם, ובו בלבד.

2

לטענת ב"כ המבקש, עבירת השכרות אינה נאכפת כאשר מדובר בכמות האלכוהול שנמצאה בדגימת אוויר נשוף של המבקש (101 מיקרוגרם), וזאת גם כאשר המדובר בנהג המשתייך ל"אוכלוסיה מיוחדת", וככל שתיק דוגמת תיק זה מגיע לפתחו של בית המשפט "ניתן לסיימו בעונש הולם לכמות".

המבקש ציין כי הוא סטודנט העובד למחייתו כמלצר, וכן כי שילם מיטב כספו עבור הייצוג, ולפיכך זכאי לייצוג ראוי וליחס הולם, אותו לא קיבל.

המבקש שב ומדגיש כי שפיטתו בהיעדר נעוצה אך ורק בהתנהלות סנגורו הקודם.

המשיבה לא הגיבה למבוקש.

דיון והכרעה

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, לא מצאתי בנימוקי הבקשה כל התייחסות למסגרת הנורמטיבית שבגדריה מוגשת הבקשה.

למבקש ניתן יומו, ובקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות לדיון, הגם שהוגשה באיחור ולא במסגרת המועדים הנקובים בדין, נידונה במעמד הצדדים, וניתנה לגביה החלטה סופית ביום 02.12.21.

יצוין כי המבקש נכח בדיון שהתקיים לגבי אותה בקשה, וכן נכח במעמד מתן ההחלטה ושמע את בקשת סניגורו לעיכוב ביצוע רכיב הפסילה בפועל למשך 30 ימים, לצורך הגשת ערעור על ההחלטה.

שנית, לא מצאתי ממש בטיעוני המבקש, לפיהם הסיבה בגינה נשפט בהיעדר נעוצה בסנגורו הקודם בלבד, ואפרט להלן מדוע:

הדיון הראשון בתיק זה נקבע ליום 07.02.19. לדיון זה המבקש לא התייצב. מטעמו הופיע סנגורו הקודם (להלן: "הסנגור") וביקש לדחות את הדיון להקראה נוספת. הדיון נדחה ליום 21.05.19. בהמשך, לנוכח אילוצי בית המשפט, הדיון נדחה ליום 18.06.19.

3

בהחלטה מיום 17.06.19, לבקשת הסנגור, הדיון נדחה ליום 04.07.19 - לדיון הנדחה הסנגור והמבקש לא התייצבו. הדיון נדחה ליום 18.07.19. גם לדיון הנדחה ההמבקש וסנגורו לא התייצבו, והדיון נדחה ליום 12.11.19.

בהחלטה מיום 11.11.19, בהתאם לבקשת הסנגור, הדיון נדחה ליום 24.11.19. גם לדיון זה לא התייצבו הסנגור והמבקש. בהמשך, הדיון נדחה ליום 03.12.19. גם לדיון זה לא התייצבו המבקש וסנגורו. ולפיכך הדיון נדחה ליום 21.01.20.

ביום 21.01.21, התייצבו המבקש וסנגורו והמבקש כפר בעובדות כתב האישום. הדיון נדחה לשמיעת ראיות ליום 12.02.20. באותו פרוטוקול צוין ברחל בתך הקטנה, כי בהיעדר התייצבות המבקש לדיון ההוכחות, יהיה רשאי בית המשפט לדונו שלא בפניו.

כאמור, גם לדיון ההוכחות לא התייצבו המבקש ובא כוחו, ולא הוגשה כל בקשת דחייה, אלא בשיחה טלפונית מסר הסנגור לב"כ המאשימה כי בנו בבית החולים, ולכן לא הספיק להגיש בקשת דחייה. יצוין כי לא הוגשה כל אסמכתא מתאימה לעניין זה. הדיון נדחה ליום 03.03.20.

גם לדיון נדחה זה לא התייצבו הסנגור והמבקש, והוצא צו הבאה נגד המבקש. בהמשך, לנוכח אילוצי בית המשפט, מועד הדיון נדחה ליום 02.06.20. הסנגור והמבקש לא התייצבו גם אז, והוצא צו הבאה נגד המבקש. הדיון נדחה ליום 03.08.20, ולנוכח היעדר התייצבות מטעם המבקש, ההליכים בתיק הותלו.

המבקש קיבל לידיו וחתם על טופס זימון להתייצב בבית המשפט ביום 08.11.20 ובהתאם חודשו ההליכים בתיק. או אז התייצב המבקש לדיון, וביקש דחייה בשל מצבו של סנגורו תוך שהתחייב להתייצב לדיון הנדחה, שנקבע ליום 18.11.20.

בהחלטה מיום 18.11.21, וזאת לבקשת הסניגור, הדיון נדחה ליום 08.02.21. בהחלטה מיום 07.02.21, הדיון נדחה ליום 21.02.21. גם לדיון זה לא התייצב מי מטעמו של המבקש, והדיון נדחה ליום 14.03.21. גם לדיון זה לא הייתי התייצבות, והדיון נדחה ליום 08.04.21. לאור היעדר התייצבות במועד זה, ההליכים בתיק הותלו בשנית.

ביום 30.05.21 קיבל המבקש לידיו טופס הזמנה לדיון שנקבע ליום 06.07.21, על גביו הוא חתם. ההליכים בתיק חודשו בשנית.

גם לדיון זה בחר המבקש שלא להתייצב, ובשל כך נשפט בהיעדר והוטלה עליו, בין היתר, פסילת רישיון נהיגה למשך 36 חודשים בפועל.

4

ביום 20.10.21, הונחה על שולחני בקשה לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות לדיון מיום 06.07.21. במסגרת הבקשה נטען כי המבקש לא ידע על מועד הדיון, וכי המבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון בשל טעות משרדית שנפלה ביומנו של הסנגור. עוד נטען בבקשה, כי מתנהל מו"מ בין הצדדים אשר מצוי בשלביו הסופיים לקראת הגעה להסדר.

הגם שלא היה ממש בטיעונים שעניינם אי-ידיעת המבקש על מועד הדיון בו נשפט בהיעדר, כפי שפורט לעיל, ואף שלא צוין כל נימוק בעניין עיוות הדין כנדרש, קבעתי דיון בבקשה, במסגרתו הועלו באריכות טיעוני ב"כ המבקש, ובמסגרת החלטתי קבעתי כי יש להותיר את פסק הדין מיום 06.07.21 על כנו.

אין לי אלא להפנות שוב להחלטתי מיום 02.12.21.

כפי שפורט לעיל, מדובר בתיק שתחילתו ביום 07.02.19 וסופו במתן פסק דין בהיעדר התייצבות לדיון ביום 06.07.21.

בתוך המועדים לעיל הוגשו בקשות דחייה מרובות, וכן התקיימו דיונים רבים אליהם לא התייצב מי מטעמו של המבקש ובשל כך נדחו אותם דיונים, פעם אחר פעם. בנוסף, לא ניתן להתעלם משתי

החלטות במסגרתן הותלו ההליכים בתיק, ובמקביל- שתי החלטות המורות לחדשם.

זאת ועוד, המבקש נשפט בהיעדר התייצבות אך לאחר חידוש ההליכים בפעם השנייה, ובדיון אליו בחר שלא להתייצב למרות שמועדו נמסר לו אישית ע"י משטרת ישראל.

עקרון "סופיות הדיון" דורש מבית המשפט "לשים נקודה" ולא ניתן להמשיך ולבקש "לעיין מחדש" בהחלטות שיפוטיות, לא כל שכן כאשר מדובר על פסק הדין חלוט שאין עליו עוד אפשרות ערעור.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הנשיא א' גרוניס בבג"צ 681/12 גרינשפן נ' היועמ"ש ואח':

5

"הקריאה לפתוח מחדש את ההליך הפלילי לאחר שהסתיים ופסק הדין הפך חלוט פוגעת בעקרון סופיות הדיון. עקרון זה הינו אחד העקרונות היסודיים של משפטנו וקיימת לו משמעות מיוחדת במשפט הפלילי - מניעת מצב בו אדם מצוי בחשש מתמיד שמא יינקטו נגדו הליכים משפטיים בעניין שהובא למשפט בעבר (כמו גם בבסיס עקרונות נוספים של המשפט הפלילי - עקרון הסיכון הכפול וטענת "כבר נשפטתי". חשוב להדגיש כי עקרון סופיות הדיון אינו נועד להגן אך על הנאשם בפלילים, או על הנתבע בהליכים אזרחיים. לפסק דין חלוט, שאין עליו עוד ערעור, יש משמעות חינוכית והרתעתית. אילו ניתן היה לפתוח מחדש פסקי דין חלוטים כדבר שבשגרה, היו הם מאבדים את השפעתם המרתיעה. בנוסף, עקרון סופיות הדיון תורם לביטחון וליציבות במשפט וכן ליעילות של גורמי האכיפה ושל בתי המשפט".

בנסיבות, נראה כי כל ההזדמנויות ניתנו לו למבקש, אשר בחר לדחותן, והמחדל רובץ לפתחו.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים. הקנס המקורי ישולם בתוך 90 ימים.

המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה או תחליף רישיון הנהיגה בהתאם להחלטתי מיום 02.12.21.

ייתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"ב, 12 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.