1

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 17.1.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזר עליו קנס בסך 750 ₪.

3.         המבקש טען כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיו וכי קיימות בעיות בהגעת דברי דואר. עוד טען כי בידיו "בסיס מוצדק לצאת זכאי" שכן התמרור המייחס מהירות של 70 קמ"ש במקום, היה מוסתר.

4.         המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי בוצעה מסירה כדין.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה, נימוקיה והמסמכים אשר צורפו לה וכן באישור המסירה לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו.

7.         משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הפריך את חזקת המסירה.

מעבר לכך לא מצאתי טענות הגנה אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה ולא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום עיוות דין למבקש.

למעלה מן הצורך אציין כי מדובר בדרך עירונית וככל שהתמרור אשר מתיר מהירות של 70 קמ"ש, כטענת הנאשם, היה מוסתר, הרי שהמהירות המותרת במקום הייתה צריכה להיות 50 קמ"ש ולא 70 קמ"ש.

8.         לאור כל האמור הבקשה נדחית.

9.         בשים לב להחלטתי זו, עיכוב ביצוע פסק הדין האמור בהחלטתי מיום 27.4.17 מבוטל.

הנאשם ישלם הקנס עד ליום 1.8.17.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ז, 18 יוני 2017, בהעדר הצדדים.