1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 18.10.20.

כנגד המבקש הוגש ביום 28.4.20 כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ברכב (אופנוע) כשמעולם לא היה מורשה לנהוג ברכב מסוג זה, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב, עבירות מיום 23.4.20.

ישיבת הקראה נקבעה ליום 4.5.20, ובשל מצב חירום הקורונה, נדחתה ליום 18.10.20, אך המבקש לא התייצב לדיון, ובנסיבות בהן בתיק בית המשפט קיים אישור מסירת הזמנה לדין אשר 'סרב לקבל', נשפט המבקש בהיעדרו, ונדון לקנס כספי, פסילה על תנאי, ופסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים.

2

בבקשה מיום 18.11.20 טען הנאשם, כי לא קיבל זימון לדיון הנדחה, וכי בשום שלב לא הגיע מוסר לביתו ואין כל סיבה שיסרב לקבל את הזימון, והדבר "לא היה ולא נברא" (סעיף 3 לתצהיר המבקש), והוא עובד ונמצא במכולת כל היום (סעיף 7 לתצהיר), ולבן דודו שם זהה (סעיף 9 לתצהיר); ואישור המסירה חסר בפרטים, ומדובר באישור מסירה למראית עין בלבד (סעיף 8 לתצהיר); וכי יש לו טענות הגנה "חזקות בבטון", שכן כאשר רכש את הקטנוע נמסרו לו על ידי החברה שרישיונו תואם לסוג הקטנוע (סעיף 6 לתצהיר).

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי המבקש לא עמד בנטל לסתור את חזקת המסירה הקמה עם אישור המסירה; ואף לא הוכיח עיוות דין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות, אינני מוצאת מקום לקבל את הבקשה.

דיון

על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

באשר לעילת הביטול שעניינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות

על פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט, הזמנה לדין, הכוללת את פרטי המבקש (כולל ת.ז.) ואת תאריך הדיון בו נשפט המבקש בהיעדרו, נמסרה למבקש ביום 13.5.20 והוא סירב לקבלה; ועל פי סעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, ותקנה 54 לתקנות סדר הדין הפלילי, הרי שבוצעה המצאה כדין למבקש; ועל המבקש לבטל פסק דין בהעדר התייצבות, עליו לפרט בבקשתו את מכלול טענותיו ולתמוך אותן באסמכתאות, ולא להסתפק בכפירה כללית בלבד שלפיה לא זומן ולא סירב לקבל את ההזמנה. ואין גם בטענה, כי אישור המסירה חסר בפרטים, כדי לסתור את חזקת המסירה, וחסרים אלה לא מפריכים כשלעצמם את חזקת המסירה. וראו רע"פ 1581/20 מהנד אבו חמיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 08.03.2020); ורע"פ 5356/20 יאסר טחאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.08.2020).

בענייננו, המבקש לא צירף לבקשה אסמכתאות כלשהן לכפירתו באישור המסירה, לא נעשה בירור מצד המבקש בסניף הדואר אשר באמצעותו בוצע אישור המסירה, ואפילו לא הובאה גרסת הבן-דוד בעל השם הזהה, כדי להפריך את המצוין באישור המסירה על ידי עובד הדואר.

משאלו פני הדברים, לא הוכח כי היתה הצדקה להיעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

3

באשר לעילת הביטול שעניינה חשש לעיוות דין

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (רע"פ 2474/18 יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.07.2018)).

על פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין, ו"טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו", ו"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)). וראו גם רע"פ 400/20 אולגה בלכר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.04.2020); ורע"פ 8604/15 ג'ורג' חנא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.12.2015).

בענייננו, לבד מאמירתו הכללית של המבקש, לפיה יש לו טענות הגנה "חזקות בבטון" (סעיף 6 לתצהיר), לא צורפו לבקשה נימוקים התומכים בטענה זו, המעידים על סיכויי הגנתו, וודאי לא בעוצמה שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה; ולא הונחה תשתית ראייתית המצביעה על סיכויי הגנתו של המבקש, ואף לא צורפו הרישיונות ומסמכי רכישת הקטנוע, כדי לבסס עילה של חשש ממשי לעיוות דין.

אין גם בעונש שהוטל על המבקש, שעה שהוטל עונש הפסילה המינימאלי הקבוע לעבירה בה הורשע, כדי להוות עילה לקיומו של עיוות דין מבחינה זו.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נדחית, אף בלא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"א, 02 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.