עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 15.6.22, ונדונה לקנס המקורי הקבוע בצדה של העבירה בגינה נשפטה.

עיינתי בטיעוני המבקשת בבקשה, ומשלא ניתנה תגובת המשיבה, ניתנת החלטתי על בסיס החומר הקיים.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שעל פי אישור מסירה שהוגש לתיק בית המשפט (סומן ת/1), הזמנה לדין נמסרה למבקשת ביום 12.1.22 במסירה אישית, והיא חתומה על אישור המסירה; כך שקיימת אינדיקציה ברורה לזימון המבקשת לדיון בו נשפטה בהיעדרה, וזאת נוכח אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט, כפי שגם צוין בפרוטוקול הדיון מיום 15.6.22; ואין בטענת המבקשת בעלמא, כי לא קיבלה זימון לבית המשפט ולא ידעה על הדיון, כדי להטיל ספק בדבר המסירה, שעה שהטענה לא גובתה בראייה כלשהי; והמבקשת לא התייחסה לכך כלל בבקשתה (על אף, שכאמור, אישור המסירה מצוי בתיק בית המשפט, וניתן היה לעיין בו טרם הגשת הבקשה דנן); והמבקשת לא הציגה ראייה או אסמכתא כלשהי שיש בה כדי להטיל ספק בדבר המסירה ולסתור את חזקת המסירה.

משאלו פני הדברים, לא נטען ולא הוכח כי היתה הצדקה להיעדרות של המבקשת מן הדיון שהתקיים בהיעדרה.

אשר לתנאי השני, בנסיבות שלפניי, הנאשמת כלל לא ביקשה לחלוק על עובדות כתב האישום המיוחסות לה, ולא העלתה כל טענה ביחס לתשתית העובדתית של כתב האישום שיש בה פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט.

גם העונש שהושת על המבקשת (הקנס המקורי בצדה של העבירה בגינה נשפטה) הינו סביר, ועל אף נסיבותיה האישיות של המבקשת (שנטענו אף הן בעלמא) אין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשפ"ג, 20 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.