1

אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מסוג ברירת משפט, לפיו ב-24.6.17, ביום שבת, הוא לא ציית לתמרור 513, בכך שעצר את הרכב בשטח המסומן על פני הכביש המיועד לעצירת כלי רכב מסוג מסוים בלבד, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר כאשר עדותו נשענת על הדו"ח שרשם שסומן והתקבל ת/1.

2

לפי עדותו, בעת סיור שגרתי הוא ראה את הרכב של הנאשם חונה "על שטח של תמרור 513 המסומן על הכביש וחוסם אותו לגמרי". ליד המקום מוצב תמרור 626 שבצמוד אליו רשום- "לרכב דו גלגלי בשטחים המסומנים בלבד".

הנאשם לא הכחיש כי רכבו אכן חנה במקום, אלא שלפי טעמו לא ביצע כל עבירה, וזאת משום שתמרור 513 אינו מסומן כלל במקום.

יש ממש בטענת הנאשם ובמובן זה שהתמרור הנכון אותו היה צריך לרשום השוטר בדו"ח "סימון על פני הדרך" - תמרור שמספרו 819, המסומן בפסים לבנים כפי שאכן מסומן במקום בו רכב הנאשם חנה.

סוף דבר, מאחר והנאשם קיבל לידיו כתב אישום שגוי אשר לא תוקן, והיות והנאשם לא התגונן מהעבירה "הנכונה" אותה ביצע לכאורה, אני מזכה את הנאשם.

אין מקום להיענות לבקשת הנאשם אשר ביקש הוצאות, שכן בניסוח מדויק יותר של כתב האישום אין מנוס מלקבוע כי עבירת תעבורה בוצעה ביום האירוע נשוא הדיון כאן.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ח, 06 יוני 2018, בהעדר הנאשם.